בשבת האחרונה אירע מקרא קצת מביך בבית כנסת. היה שם אדם טיפה מבוגר (בשנות ה40 לחייו בערך) ושמתי לב שהוא קורא עיתון חילוני (ידיעות אחרונות) בתוך הבית כנסת בשבת. הערתי לו בצינעה ובדרך ארץ שזה אסור לקרוא עיתונים בשבת (ואף בחול) והוא גער בי והעליב אותי. לאחר מכן התנצלתי בפניו, ואז הוא התחיל להרצות לי על איך שאני "חרדי" ואני הולך בדרך "שחורה" אם הכיפה ה"כאילו" סרוגה שלי. ואז להסביר איך שהדרך של הציונות הדתית הוא להתרחק מהדרך ה"חרדית" הדוגלת ב"חומרות", ומשחקים אותה "שוטרים של הקב"ה", והדרך של הציונות הדתית הוא הדרך של "שביל הזהב" שמשלבת בין העולם הדתי לעולם החילוני, ואיך שכל הרבנים החרדיים הם טיפשים. (אני מגדיר את עצמי כציוני, אני חזרתי בתשובה לפני שנתיים ואני הולך ללמוד בשנה הבאה בישיבת הכותל) התנהגותו של אדם זה עורר לי שתי שאלות: 1. איך מתיחסים לאדם כזה מבחינה הלכתית? הרי הוא לא זלזל בי, הוא זלזל בתורה שאני לומד ובהלכות שאני מקיים. הוא לא רצה להעליב אותי, הוא רצה להעליב את הדרך של התורה. האם אפשר להתייחס לאיש הזה כמומר? 2. האם יש בכלל אמת במה שהוא אומר שזה הציונות הדתית? אם כן, אין לי שום רצון להשתייך לקבוצה זו. האם באמת יש כאלה בציבור הדתי לאומי שחושב דברים כאלה שהוא אמר? תודה מראש

אתה צודק, בית הכנסת הוא מקום תפילה ולא מקום של קריאת עיתון. כנראה שאיש זה שקרא עיתון לא קיבל חינוך נכון והוא עדיין במצב רוחני דל ויש לשמוח שאף שהוא כל כך דל בתורה בכל זאת הוא לבית הכנסת ולא נשאר בבית. הציונות הדתית השלמה היא כאשר מקיימים את כל המצות בשלמות עד כמה שאפשר ויודעים את גודלה של התקופה שלנו וערכה של ארץ ישראל. בני הישיבות של הציונות הדתית הם משקפים את דרכה. ואשרי מי ששיך לדרך שלמה זו.