בתי לומדת באולפנא. המחנכת ורכז החינוך כופים עליה לעמוד ולהתפלל גם כאשר היא לא מרגישה "בכוונה". לטענתה, היא מרגישה "רמאות" כאשר עומדים ומתפללים ללא כוונה. מה דעת הרב?

ככלל יש לתת אמון במחנכות. ולעיתים נכון לחייב תפילה, גם אם התלמידה טוענת שאינה יכולה לכוון, כי אחרי המעשים ימשכו הלבבות. ואכן לפעמים אדם אינו מעוניין כל כך להתפלל, אבל אחר שהוא מתחיל להתפלל מתעורר אצלו הרצון. לעומת זאת, אם תתרגל שלא להתפלל יתכן והדבר יגרור אחריו ירידה בעוד תחומים תורניים. בנוסף לכך, יש לחשוב על טובת הכלל, כי אם אחת לא תתפלל, אולי אחרות יגררו אחריה, והרי כל מטרת האולפנה ליצור אווירה חברתית תורנית וכאשר אחת פועלת בניגוד לאווירה יש ממנה נזק.