שלום כבוד הרב, לפני כחמש עשרה שנה נשא גיסי לאישה גויה. זאת לאחר 7 שנים בהן היה נתק עם המשפחה. נתק קשה כל כך עד כדי כך שכאשר חמי (אביו ואבי בעלי)נפטר- הוא לא ישב עליו שבעה. לאחר שנים רבות של כאב לב בעיקר לחמותי- אם שני הבנים, נוצר קשר מצידו וכעת היא בקשר מועט עימו. נולדו לו בינתיים שני בנים אשר כיום בני 13 ו 11 וגרים בארץ וקיבלו אזרחות ישראלית ולומדים בבי"ס יהודי חילוני בתל אביב. בין האחים כמעט ואין קשר, למרות שגיסי מדי פעם (אחת לכמה שנים) מנסה ליצור קשר. אך בעלי מסרב בשל הגויה. והילדים הגויים. כעת הם התגרשו והוא עזב את הארץ. מסתבר שלאם חבר גוי צרפתי והיא רוצה לעזוב את הארץ. עכשיו הוא פנה אלינו בבקשה שניצור קשר עם הילדים, נתקרב אליהם ונהיה להם למשפחה כי הם בודדים מאוד. הוא מקווה שאולי כשיגיעו לצבא הם יתגיירו. אך בינתיים רוצה שנהיה חלק מחייהם, ודרכנו יהיה להם קשר ליהדות. אנו משפחה שומרת תורה ומצוות ויש לנו עשרה ילדים. הוא רוצה שגם ילידים אשר לכאורה הינם "בני דודים" יהיה קשר. אני באה ממשפחת גרים ומכירה היטב את כאב הלב העצום הנובע מקרע במשפחה בשל דתות שונות. מעולם לא ראיתי את סבי וסבתי וכאבתי את סבלה של אימי על הניתוק המוחלט מהם. כעת אני מרגישה חצויה בין סירובו העיקש של בעלי לשום סוג של קשר עימהם. לבין נפשי שיוצאת אל הנשמות האומללות הללו, ואל גיסי האובד. מה עושים? מה דעת ההלכה? מה מוסרי לעשות במקרה כזה?

אם יש סבירות מסוימת שהילדים יתגיירו גרות אמיתית, יש מקום לקרב אותם ויש בזה מצות חסד בגלל מצבם.