ראיתי שהרב כתב שלרבנות הצבאית יש דין מרא דאתרא בצה"ל. א. האם אין יסוד דין מרא דאתרא (כמו שהבנתי מעמוד הימיני סי’ ו), מקבלת הציבור, מה שלכאורה לא נוגע לכאורה לרב הצבאי, שנבחר על ידי שר הביטחון (שגם הוא עצמו לא קיבל על עצמו את פסקיו, וכנראה גם לא את פסקי השו"ע והתלמוד)? ב. האם פסקיו של הרב הצבאי בעניינים בהם יש אינטרס ברור לראשי הצבא ולכן יכולה להיות להם השפעה המשך תפקידו, אינו דומה לאמור ביבמות ע"ז. "והאמר רבי אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו"? ג. האם הרב שפירא זצ"ל שהתנגד בחריפות לפסקו של הרב הצבאי בהתנתקות לגבי סירוב פקודה, חולק על מעמדו של הרב הצבאי כמרא דאתרא?

הצבא מחויב בפקודה לשמירת מצוות, כגון כשרות שבת וכדו' במסגרת הצבאית והוא שמינה את הרב הצבאי הראשי לאחראי על יישום הפקודה. נושא ההתנתקות אינו חלק מאותה פקודה. הדבר הונחת על הצבא ואכן הייתה ביקורת קשה על הנחתה זו אולם השאלה אינה מה מעמדו של הרב הצבאי, אלא מעמדה של התורה בכלל בצבא. אם לכל חייל יש רב משלו נוצרת אנדרלמוסיה. והצבא לא יכול לתפקד במצב כזה.