שלום רב בסימן קמא סעיף ב כותב השו"ע "ומ"מ צריך הוא לקרות עם השליח ציבור כדי שלא תהא ברכתו לבטלה אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאוזניו " רמא- "ואפילו ישמיע לאוזניו ליכא למחש דלא עדיףמתפילה". 1. למה ברכתו תיהיה לבטלה? למה לא יוצא מדין שומע כעונה? (למדתי את המשנ"ב ס"ק י לא הבנתי למה לא מסתבר. וכן ביאור הלכה שם שמקל בסומא וכו’ לא מבין למה לא לכתחילא?. 2. בדעת הרמ"א שכתב שאין בעיה להשמיע לאוזנו (כמו בתפילה) דעת המשנ"ב ס"ק יג שיותר טוב לא להשמיע לאוזנו מ"מ אם השמיע ליכא למחש.. אך בשער הציון אות יב כותב שדעת הגר"א לכתחילא טוב יותר שישמיע לאוזנו ונשאר בצ"ע למעשה. א איך עדיף לקרוא שישמיע לאוזנו או לא? ולמה הרב מכריע כך? ב בסתירה בין המשנ"ב לשער הציון יש כלל כמו מי פוסקים?

עיקר מטרת הקריאה בתורה היא לקרוא בקול רם לציבור כולו. המנהג המעולה הוא מנהג תימן, שכל עולה קורא בעצמו בקול לכל הצבור. כנראה שמשום כך ראוי שגם העולה יקרא בקול אך לא בקול חזק משום תרי קלי לא משתמעי. המנהג שהעולה קורא בלחש ע"מ שלא לבלבל את בעל הקורא.