שלום, קראתי בפניני הלכה - תפילה, וראיתי שכל מנהגי התפילה שלנו מבוססים על מנהגי הקרבת הקרבנות בבית המקדש. ויש הקבלה מלאה בין התפילות לעבודת הכהנים בבתי המקדש. לכן, היה ניתן לצפות שכפי שהכהנים הם אלו שמשרתים בבית המקדש, אזי הם יהיו אלו שתחול עליהם חובת התפילה התלת יומית, ואילו על כלל ישראל תדירות התפילה תהיה כתדירות הביקור של כלל ישראל בבית המקדש,או שכלל ישראל יממנו את בתי הכנסת, כפי שמימנו את הקרבנות. מדוע אין זה כך? האם מדובר רק בסיבות טכניות, כגון הרצון לשמור על המסגרת הקהילתית בתקופת הגלות או שיש בכך טעמים מהותיים-רוחניים? תודה

כל יום היו קורבנות והתפילה כנגד הקורבנות. חוץ מזה, לפי הרמב"ם יש מצווה כל יום להתפלל. כמו שכל יום יש לאכול, כך התפילה היא המזון הרוחני של האדם. האדם נמצא בעולם חומרי ואם לא יתלווה לזה הדבקות רוחנית הוא עלול לשקוע בזה.