כתוב בירמיהו א, י: "לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע" - למה נזכרו ד’ לשונות של חורבן וב’ לשונות של גאולה, הרי בדרך כלל נאמר שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, למה כאן מידת פורענות מרובה?

לשואל שלום, אכן מידה טובה מרובה ממידת פורענות. לכן בתרגום יונתן (מובא ברד"ק) ובמלבי"ם ישנה חלוקה בין לשונות ההריסה ללשונות הבנין – לשונות ההריסה מיוחסות לגויים ולשונות הבנין מיוחסות לישראל. ולפי ר' מנחם בולה ב"דעת מקרא" מרובות לשונות החורבן שנאמרו כאן מלשונות הבניה כדי לירא את בני הדור, שיחזרו בתשובה. כלומר אכן מרובה מידה טובה, אלא שלעתים יש להרבות בלשונות של חורבן, מן השפה ולחוץ, כדי לירא ולזרז לתשובה וממילא לבניה ונטיעה. ברכה נאמנה