הפרשה (פנחס) ה’ אומר למשה תעלה להר העברים תסתכל על הארץ ותמות שמה. יש לי שתי שאלות: 1.מה שה’ עושה למשה שהסתכל על הארץ ואז ימות וה’ גזר עליו שלא להיכנס, זה כמו שאתה בא למישהו ואומר לו תסתכל על הבית שלך מלה אוצרות כסף וזהב אבל אתה לא תשתמש בזה כי אני רוצח אותך וכיוצא בזה.....למה הוא עושה זאת? 2.ה’ אומר למשה תעלה להר העברים ותמות שם, פתאום הוא מתחיל לדבר עם משה על החודש וכו’ והרי ליפני כן ה’ אמר שהוא הולך למות בהר העברים והרי אנחנו רואים שהוא חי עוד חומש וחצי וכתוב שבסוף הוא נפטר בגיא?

לשואל שלום, שאלה 1 – מפרשיה זו ניתן ללמוד על מעלתה העצומה של ארץ ישראל, שאף ראייתה לבד היא זכות אדירה, וכדברי חז"ל, שמשה התפלל להכנס אל הארץ ולראותה ונתקבלה מחצית תפילתו. פרשיה זו מלמדת גם על גדולתו של משה רבנו: הספורנו בספר דברים (לב, מט) מבאר שראיה זו היתה כדי שמשה, בעיניו הטובות, ישפיע ברכה על ארץ ישראל, ולפי בעל משך חכמה (שם) אין מדובר רק בברכה כללית, וזו לשונו: "היה בכח ראות עיניו לגרום שתהא נכבשת הארץ לפני בני ישראל. וזה שאמר (דברים ג, כט) 'והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה' - שכבר כבשה משה בראות עיניו יותר מה שכבשו יהושע וישראל במלחמותיהם". שאלה 2 – דומה שלשאלתך השניה התכוון רש"י באמרו (במדבר כז, יב): "למה נסמכה לכאן?". כוונת רש"י לשאול: מדוע ממוקמת בשורת מותו של משה רבנו ע"ה לאחר פרשיית בנות צלפחד, הרי בעת ההיא עדיין לא הגיע יום מיתתו, אלא רק לאחר שסיים את כל דבריו האמורים בספר דברים, ואז נצטווה שוב: "עלה אל הר העברים הזה..." (דברים לב, מט). תשובת רש"י היא שכיון שאמר ה' למשה שהוא ינחיל לישראל את הארץ ולא יהושע (במדבר כז, ז), חשב משה שהותרה הגזירה שנגזרה ב"מי מריבה" (במדבר כ, יב) ויוכל להכנס לארץ, לכן השיב ה' למשה עתה, שהגזירה במקומה עומדת והוא עתיד לעלות אל הר העברים כאשר יצטווה על כך. בברכה נאמנה