ראיתי שהגמרא שאוסרת לכבס בתשעת הימים נפסקת להלכה בימינו, ואינני מבין את טעם הדין- רש"י שם כותב שבכיבוס האדם מראה שמסיח דעתו מאבלות, אך איני מבין כיצד כביסה דווקא מראה הסח דעת, בניגוד לניקוי הבית או הליכה לעבודה. בנוסף הייתי רוצה לשאול באופן יותר כללי-האם נכון להעתיק להלכה כל דין שנפסק בגמרא או שראוי להבין את סברת ומטרת הדינים ולהתאים את היישום הפרטי שלהם למציאות חיינו?

לא כך לומדים גמרא, אין קצורי דרך. יש שרשרת זהב ארוכה של כל המפרשים והפוסקים, הבית יוסף והשולחן ערוך עם נושאי כליו והפוסקים האחרונים עד ימינו.