שלום רב, אשתי עברה טיפול קוסמטי בפנים והקוסמטיקאית השאירה לה כוויות בפנים שלא ניתן לדעת בשלב זה האם הן יעלמו בעתיד או ישארו לנצח בדרגה כלשהי. אשתי התריעה בפניה שהיא מרגישה שמשהו לא בסדר בטיפול וביקשה ממנה לשים לב, לעצור, לקרר, לעשות משהו משום שכאב לה. הקוסמטיקאית המשיכה בשלה ולבסוף הנ"ל התוצאה. אשתי לקחה את זה מאוד קשה, היא גרמה לה עוגמת נפש הן מהפגיעה במראה החיצוני והן מההגבלות שהטיל עליה רופא העור על מנת למזער את הנזק וכן לא ידועה ההשלכה לטווח הארוך. אשתי מעוניינת לדרוש ממנה פיצוי. אני סבור שהקוסמטיקאית לא תגיע לבית דין רבני. על כן היא מעוניינת לפנות אליה באמצעות עו"ד לדרישת פיצוי ובעת הצורך לתבוע אותה במערכת המשפט האזרחית לפי דיני הנזיקין החלים במדינה. השאלות שלי הן: 1.כיצד אם בכלל לפי דין התורה ניתן לדרוש פיצוי בגין עוגמת נפש ונזק גופני מהסוג הנ"ל? 2. באם לא ניתן, האם זה אסור לדרוש לפי הדין האזרחי? 3. באם ניתן, והקוסמטיקאית לא תסכים להגיע לבית דין רבני, האם ניתן לדרוש פיצוי במערכת המשפט האזרחית? 4. כיצד לאמוד את גובה הפיצוי הנדרש? האם קיימים כללים מנחים לאמידת הפיצוי? שכן יכול להתקבל סכום שהוא מעבר למצופה ואז יש כאן מעבר לפיצוי אלא סוג של "רווח". נניח אדם שנחבל חבלה קטנה מאוד ולא מהותית יקבל פיצוי של מיליון ש"ח, ברור שבדיעבד הוא ישמח אודות החבלה. המצב הזה נראה לי קצת בעייתי ולא "אמיתי". 5. ואם בכל זאת מוסכם בין הצדדים על קבלת פיצוי מעבר למצופה האם ניתן לקבלו? תודה

שלום וברכה. 1. כיוון שמקובל שקוסמטיקאיות מחזיקות ביטוח עבור מקרי פגיעות במטופלים. יש יכולת לתבוע את הסכום שאפשר להוציא מחברות הביטוח, אפילו אם זה סכום מאוד גבוה, שהרי חברת הביטוח מתחייבת לשלם לפי הסכם ההתחייבות שלהם. 2. וגם אם היא התרשלה ולא שלמה לחברת ביטוח, כשבאים לטיפול קוסמטי מסודר ומשלמים מחיר כמקובל בתחום, הדבר נעשה על דעת זה שיש יכולת לתבוע פיצוי הולם על פשלות. 3. אם התביעה היא נגד חברת הביטוח, אפשר לתבוע אותם בערכאות כיוון שהם לא יסכימו להגיע לבית דין. 4. אמנם אם הקוסמטיקאית מעדיפה לשלם בעצמה את הסכום שהביטוח היה משלם במקרה כזה, צריך לתבוע אותה בבית דין, ורק אם לא תסכים להגיע ניתן לתובעה בערכאות, (שהרי יתכן שבזמן שתקבל הזמנה מבית דין תסכים להגיע) אא"כ הדבר וודאי ללא ספק שלא תסכים לבוא לבי"ד. 5. ניתן לאיים עליה בעזרת עו"ד שתתבעו אותה לערכאות, שהרי הסכום שיפסקו בשני המקומות קרוב בגלל התחייבות חברות הביטוח. נמצא שהאיום הוא איום סביר ונכון. 6. אם היא תסכים להגיע אתכם לפשרה ולפצותכם, מותר לקבל הפיצוי אפילו אם הוא מעבר למצופה כיוון שזה מרצונה, וטוב לה שתהיו מרוצים ומפויסים ולא תוציאו עליה שם לא טוב. 7. אמנם אם אין לה ביטוח ולא באתם על דעת שיש לה, כגון: שהיא מאוד זולה ואינה מתנהלת באופן ממוסד, צריך בירור האם אפשר לתבוע ממנה סכום מעבר לדיני נזיקין רגילים.(מנהג המדינה הוא שכשלקוח בא ומשלם עבור טיפול, הוא עושה זאת על דעת שהמטפל מקבל על עצמו אחריות מקיפה לנזק, מעבר לחיובים הבסיסיים של התורה, אמנם הדבר תלוי בפרטים המדויקים של הסיכום ביניכם כמו ההתנהלות שלה במקצוע כלפי הלקוחות). 8. באופן שאין למטפל אחריות מקיפה כתוצאה מהתחייבות, ביטוח, או מנהג המדינה החיוביים שלו הם כדלהלן: א. נזק: שהיא גרמה, שומת הנזק נקבעת לפי שמאים ששמים כמה הדבר פוגע בתפקוד במשך החיים. ב. ריפוי: של הנזק, נקבע לפי התשלום הנצרך עבור הריפוי. ג. בושת: במידה שהיא הזיקה מתוך ידיעה שהיא גורמת נזק, וי"א שצריך גם כוונה לגרום נזק, (עיין גר"א סימן תכא, ס"ק ב) ד. צער: לפי כמה אדם מוכן לשלם עבור תרופות שימנעו צער שיש לו. ה. שבת: במידה ויש, לפי כמה הפגיעה גרמה להשבתה של עבודה כתוצאה מהנזק. רפואה שלימה, הרב מרדכי גרוס