סליחה על ההטרדה, אבל תורה היא ולימוד היא צריכה... זה שהצריכו חכמים להכשיר הכלי גם במקום טעם פגום, זהו מפני שיש תקנה בהגעלה או בליבון, אבל להצריך לזרוק הכלי במקום הספק היכן שמענו. ומה שמצינו לפעמים בפוסקים האחרונים להחמיר בספקא דרבנן, זהו לכתחילה ובמקום האפשר לתקן (וגם זה הוא ממדת חסידות ולא מעיקר הדין), אבל לאסור הכלי לא שמענו. וכן מה שנהוג לכתחילה שלא להגעיל מבשר לחלב, אין מדובר במקום הפסד הכלי. והרי התורה חסה על ממונם של ישראל? ושוב, סליחה על ההטרחה, אך כמדומני שזהו נידון עקרוני הנוגע בשיטת הפסיקה הרווחת היום אצל הרבה מהמורים. בכבוד רב, ובתודה על ההתיחסות המהירה.

ב"ה שלו-ם וברכה, לחכות שנה זה לא הפסד לכלי. גם האיסור לשנות מבשר לחלב ע"י הכשרה לפעמים גורם להפסד שאדם צריך דווקא כלי חלבי ולא רוצה בשרי או הפוך. חז"ל חייבו להגעיל כדי למנוע טעויות ולתבנית לא מועיל הגעלה ואי אפשר ללבן כראוי. יש להוסיף שהספק היה לגבי אפית דבר חלבי תוך 24 שעות לבשרי ואז עדיין לא נפגם הבליעה ואם כן הספק לאיסור התבנית הוא מהתורה. נוסף לכך מובא בדרכי תשובה(צ"ג, סקי"ז) בשם הרדב"ז שגם כאשר בישלו בכלי בשרי חלב אחר 24 שעות אף שהכלי נאסר מרבנן יש לאיסור הנ"ל עיקר מהתורה. בברכה, הרב חגי בר גיורא