ראובן שנתן לשמעון פקדון מאה דולר, אח"כ שלח שמעון לראובן מתנות לרגל אירועים שונים ובשעת מעשה לא אמר לו בפירוש שזה מתנה רק שכך היה מוכח מן הענין, ויצא שסך המתנות הצטברו למאה דולר, אח"כ הגיע ראובן לתבוע פקדונו, אמר לו שמעון כבר החזרתי לך ע"י מה שנתתי, שכוונתי היה להחזרת הפקדון. האם טענתו טענה? נא לציין מקור לתשובה. תודה

שלום וברכה! היכן שיש אומדן ברור שהדבר ניתן לשם מתנה אי אפשר לטעון שניתן כהחזרת פקדון. אך בנוסח השאלה חסרים פרטים אשר יכולים להשפיע על פסיקת ההלכה ובלעדם אין לנו אלא לענות בצורה עקרונית שאינה למעשה. הנושא המרכזי שיש לדון בו בשאלה זו הוא האם אדם יכול להגדיר למפרע שדבר שנתן לחברו הוא לא בגדר מתנה אלא רוצה עבורו תמורה (או לחילופין הוא כיסוי חוב או החזרת פקדון). בשו"ע בסימן רמ"ו סעיף י"ז כותב הרמ"א בשם תרומת הדשן סימן שי"ז: "האומר לחברו אכול עמי צריך לשלם לו ולא אמרינן מתנה קא יהיב ליה ולכן מי שמאכיל לחתנו עם בתו יותר מזמן שקצב לו מזונות צריך החתן לשלם לו מזונותיו כשיתבע ממנו אבל לא מזונות אשתו. ודוקא דליכא הוכחה דנתן לו לשם מתנה אבל היכא דמוכח דנתן לו לשם מתנה רק אח"כ נפלה קטטה ביניהם ולכן תבע ממנו, פטור". כלומר,מתי שיש אומדנא דמוכח שנתן לשם מתנה אינו יכול לדרוש עבורו תמורה. במקרה הנדון כפי שצויין בשאלה היה מוכח מהעניין שנתן לשם מתנה ולכן אינו יכול לטעון שהחזיר בכך את הפקדון. א כאמור בשאלה לא ברור כיצד מוכח דבר זה, האם ה"אירועים" שהוזכרת הינם כחתונה, בר מצווה, ברית וכדו' או אירועים מסוג אחר? האם ה"מתנות" היו חפצים או כסף? ועוד. בברכה, הרב כפיר יהודה אלון