דיבור בגוף ראשון בציון קבר אל המת

לספר ולדבר בגוף ראשון אל המת, האם יש בזה בעיה?

יש שתי גישות בנושא : 1. יש המסתמכים על הגמרא (סוטה לד,א), שפירש כלב מעצת המרגלים והלך והשתטח על קברי אבות ואמר להן: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים. ובתענית טז,א : למה יוצאין לבית הקברות (כשלא יורדים גשמים) כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. ובספר מעבר יבוק ישנה תפילה לאומרה בבית העלמין המדברת אל הנפש של המת שהיא תרבה תפילה לה' (פמ"ג תקפ"א א"א טז'. גשה"ח כו).וכן ע"פ הגמרא ברכות יח,ב - נראה שהמתים יודעים מהנעשה לקרוביהם. 2. כנגד זה ישנם כמה גדולים המזהירים לא לדבר אל המת כלל ולא לעשותו אמצעי גם להיות מליץ ושהתפילה תהיה לה' בזכות המנוח (מהרי"ל). לכל השיטות, אין לנפטרים יכולת לעזור (זולת להתפלל) ולכן אין לבקש מהם שדומה לדורש אל המתים. רבים קיבלו את הדעה הראשונה.