אז בעצם גם אם אני לא מאמינה ומקיימת את המצוות רק מתוך כפייה יש לי שכר? זה בסדר תודה, אני כרגע שואלת שאלות ובודקת דברים אבל לא מאמינה.. אולי באיזשהו שלב אני יחזור להאמין ואני יבקש עזרה בחזרה לדרך

ב"ה שלום לך. אני מאוד מבין אותך, אך ברשותך רציתי לשתף אותך במחשבה שעלתה לי בהתכתבות הקצרה בינינו. לצערי הרב אני מכיר מצבים כמו שאת מתארת. זה לא נעים ולא קל, אך זו מציאות שאי אפשר להתעלם ממנה. כן את לא לבד במצב הזה. יחד עם זאת, יש עוד נקודה שהייתה חבויה בתוך המכתב שלך וחוזרת עליו שוב ושוב. את שואלת על שכר על מה שאת עושה, והדבר כל הזמן מעורר אותי לחשוב על כך שהדבר חשוב לך. כן חשוב לך לקבל שכר על מה שאת עושה, חשוב לך שלמה שאת עושה יהיה ערך, שיסתכלו על מה שאת עושה ויתנו לך את מה שמגיע לך. את לא בטוחה מספיק שמגיע, אבל את מאמינה. כן, למרות האמירה החד משמעית שלך, יש דברים ממש חבויים בתוך הדברים האלו שלך. אדם שלא מאמין ודאי שלא מצפה לשכר, שכן לדעתו אין ממי לקבל שכר, ולכן בתוך האמירה שלך חבויה אמונה, חבוי קשר קיים, קשר שאי אפשר לנתק לעולם. אנו בנים ובנות של אבינו שבשמים, גם אם לפעמים אנו מרגישים ריחוק, גם אם לפעמים אנו מרגישים לבד, אבל זה בתוכנו, וזה נשאר איתנו לעולם. את מאמינה, וזה בתוכך, וחשוב לעזור לך להתקדם עם זה הלאה, כן לפתוח את עצמך לעולם חדש, לעולם שעדיין לא זכית להכיר, לעולם שיתן לך הרבה יותר יותר משמעות לחיים, הרבה יותר שמחה ושלמות. אני מושיט לך את האפשרות הזו, ואשמח שתהיי מוכנה לברר, לא אמרתי לשנות דרך, אבל לברר ולהכיר, לחשוב יותר על הדברים, מתוך מוכנות לשמוע ולהשמיע, אל תחששי, אף אחד לא יחייב אותך יותר ממה שמחייבים אותך היום, אבל אם תרגישי קשורה, אם תרגישי חלק, הכל יהיה לך אחרת. בברכת הצלחה רבה הרב יצחק גרינבלט.