בס"ד שלום :) לפני יותר מחצי שנה תרמתי בס"ד את שיערי, לאחר שהחלטתי לעשות זאת בזכות חסד שעשה עמי ד’. לא מזמן, שוב הייתי צריכה את עזרתו באותו דבר, והרהרתי האם שוב לתרום את שיערי. אך לא החלטתי שאעשה כן! ההפך, ידעתי שיכאב לי לתרום שנית. לכן ביקשתי שד’ יעזור לי ללא תנאי. לא כי מגיע לי. מתנה. בלי קשר לשיערי. והוא עזר ב"ה. ומתוך אהבה גדולה ותודה אליו, חזרו אלי ההרהורים שנית, האם לעשות כן. ושוב- לא החלטתי לעשות זאת. אני לא חושבת שרציתי. {אני לא יודעת.. התלבטתי כ"כ הרבה שכבר לא ידעתי אם אני רוצה או לא}. בתשובה של הרב לשאלה שקראתי היום, נאמר כי גם המחשבה לתת צדקה מחייבת. האם זה נקרא שעצם הרהורי במחשבתי אני מחויבת לתרום שנית? כי זה לא שהחלטתי במחשבה.. מה לעשות?? תודה :)

סתם הרהור לא מחייב, רק החלטה סופית.