תוקפו של "קניין דברים" כשמנהג המדינה לקנות כך

שלום וברכה האם יועיל "קניין דברים" כאשר מנהג המדינה להסתמך על קנין כזה (למשל בחוזים הנערכים באופן כזה)? לכאורה מבואר בתשובת הרדב"ז (ח"א שפ) שיש לקנין כזה תוקף, אם כי מצד הסברא יש בדבר חידוש. בתודה ובהוקרה

שלום וברכה, בעניין מנהג המדינה לקנות בקניין דברים נראה שאין כוונת הרדב"ז שמנהג מדינה יועיל בקניין דברים, וכן נראה עיקר לדינא שלא יועיל. פירוט: הרדב"ז כתב שהקניין הינו קניין דברים משום שהסחורה אינה בידו, והנה הרדב"ז עצמו בח"א תשובה רעח כתב שמנהג המדינה לא יועיל בדשלב"ל. וא"כ, ע"כ שדבריו פה הם מצומצמים למקרה שנשאל עליו, בו המתחייב כבר קנה את הסחורה, ומשום שאנו אומרים, שכיוון שהמנהג הוא להשתתף באופן זה מסתמא קנה הסחורה עבור שניהם. שכיוון שלא חזר בו בפנינו לפני הקניה, אנו נוקטים שכיוון שהסכים באופן שכולם מתייחסים להסכמה כזאת כרצינית, מסתמא נהג כפי שכולם נוהגים וקנה ע"ד שניהם (וכמו שמצינו (ב"מ טו:)במוכר שדה גזולה שאם חזר וקנאה אמרינן שקנאה עבור הלוקח כי היכי דליקו בהימנותיה, וכן הדין בכל מוכר דבר שלא בא לידו כמבואר בסימן ר"ט סעיף ה) אבל אה"נ שיכול לחזור בו לפני הקניה גם במקום שיש מנהג, וא"כ אין ראיה מדברי הרדב"ז בתשובה ש"פ ואדרבה, בתשובה רע"ח יש ראיה להיפך. ו הנה בעיקר הנידון של קניין דברים במקום שהמנהג שהוא קונה, מצינו מחלוקת הפוסקים לגבי סיטומתא בדשלב"ל, הקצות (סימן ר"א ס"ק א) הביא דברי המרדכי בשבת שלא מצינו שיועיל מנהג בדשלב"ל והביאו הנתה"מ (שם ביאורים סק"א וחידושים ס"ק ה). אולם, ברעק"א שם, לאחר שהביא דברי המרדכי הנ"ל הזכיר שמתשובת הרא"ש רואים שסבירא ליה שמנהג מועיל בכך. וכן נקט החת"ס בתשובה (חו"מ סס"ו אות ב). ובפת"ש שם (סק"ב, ע"ש) הביא את שתי הדעות. וא"כ, לכ' היה אפשר לומר שבהכי פליגי, אולם יותר נראה שלכו"ע מנהג המדינה אינו מועיל במקום שהחיסרון הוא מהותי, ונחלקו מהו החיסרון בדשלב"ל, שהאומרים שמועיל, סוברים שהחיסרון הוא מצד גמירות הדעת ולא חסרון מהותי. (וכן נראה בחת"ס גופיה שלמד משם לאסמכתא ששם החיסרון הוא מצד גמ"ד ע"ש) א"כ בקניין דברים שהחיסרון הוא מהותי לכו"ע לא יועיל מנהג. בברכה, הרב יעקב גרוס.