האם הדין של מי שנגמרו 2000 אמה שלו באמצע עיר (כשלא ישן בתוכה) המוזכר בשו"ע ס’ ת’ וס’ תח' שונה כיום בערים (ישובים) המוקפים במחיצה (צורת הפתח) ויש צד להקל להלך את כל העיר? או שגם אם נגמר התחום באמצע בית אסור להלך בכל הבית? או שיש איזשהו חילוק בין בית לבין ישוב המוקף מחיצות?

יהיה אסור לו ללכת הלאה גם אם יש עירוב לפחות לפי שיטת המחבר, אולי יש דעה מקילה. אבל זה לא מספיק, אם אדם בא מישוב אחד, יש שם עירובי תחומין, והעירוב נגמר בתוך עיר שניה הוא לא יכול ללכת את כולה וגם בתוך בית לא ימשיך ללכת יותר מאלפיים אמה. אם אדם יודע שצריך ללכת לישוב אחר, שיבדוק ביום שישי איפה מסתיימים האלפיים אמה ולמחרת ילך רק עד שם.