הרב פסק שהנפוטיזם אסור - אבל המנהג היה שכאשר רב של עיר נפטר העדיפות הראשונה למלא את מקומו היתה בנו. גם היום רואים את זה בכל מיני ישיבות, שכונות וערים, ובמיוחד בחסידויות כאשר האדמו"ר נפטר - המשרה עוברת לבנו ואין כל בירור האם הוא ראוי לתפקיד או שיש ראוי יותר ממנו.

ירושה אינה נפוטיזם, זהו טבע אנושי אוניברסאלי שאדם שהקים מפעל מעוניין שיורשיו ימשיכו אותו. גם ההלכה מכירה בהורשת מלוכה. באשר להורשת רבנות יש דיון רחב בפוסקים. נפוטיזם הוא ניצול שררה להעדפת מינוי קרובים לתפקידים ציבוריים.