הכוזרי לאורך כל הספר מונה כמה פעמים מצוות רבות שמקיים עובד ה’, ושמתי לב שבאף אחת מהפעמים הוא לא מונה תלמוד תורה. אצל רבינו בחיי זה דווקא מוגדר כאיזו מצווה אידאלית שאפשר לקיים תמיד בכל זמן ועת (סוף שער אהבת ה’) אבל ריה"ל לא מעלה על נס את זה. רק במאמר שלישי בענייני המסורת מצאתי שהוא בדרך אגב כותב שהיו גם כאלו שלמדו תורה כדי לקבל שכר,יחד עם שאר מעבירי המסורת.האם אפשר להבין מכל זה שריה"ל לא רואה את הלימוד כמצווה בפני עצמה אלא כדבר שמטרתו רק להביא לידיעה (כפי שמצאתי בהקדמת הרד"ק ליהושע ובדרוש השביעי של הר"ן ולא כמו שמוסרים בשם המהר"ל ור"ח מוואולוז’ין)?

שלום רב: הערה יפה. יתכן שהכוזרי שם את הדגש בעבודת ה' על השראת שכינה בארץ . לימוד תורה הוא בעיקרו חיבור אל הנשמה שנמצאת בשמים. החידוש שלה כוזרי שניתן להשרות את השכינה בארץ. כל טוב