בפרשת "ויחי" כתוב שיוסף ציווה שיחנטו את גופתו של יעקב אבינו. כיצד זה ייתכן? האם אין בזה ביזוי המת? או הלנת המת? האם זה דומה למה שעושים בימינו, שיש אנשים ש"תורמים את גופם למדע", וגופתם נשמרת ע"י פורמאלין?

הרב משאש זצ"ל (אוצר המכתבים מכתב אלף רצז) האריך בכך בתשובה וכתב שאסור לחנוט מכמה טעמים וביניהם: א. יש מצווה לקבור באדמה. ב. אלו חוקות הגויים לפי שהמצרים נהגו לעשות כן לפי אמונתם שהנפש תישאר לנצח רק אם גם הגוף יישאר אך ככלות הגוף תכלה גם הנפש. ג. חניטה מצריכה ניתוח הגוף ויש בכך בעיה של ניוול המת. לגבי חניטת יעקב, אכן חז"ל כבר דנו בשאלה זו במדרש רבה (בראשית רבה פרשה ק) ונחלקו אם יוסף עשה כהוגן. רבי אומר שהיה זה חטא ולכן נענש יוסף ומת לפני אחיו, ואילו חכמים סוברים שיעקב ציווהו לעשות כן. וצריך להבין את שיטתם מדוע היה הדבר מותר וראוי. רבנו בחיי (בראשית נ, ב) מפרש שאין הכוונה לחניטה כפי שהיה נהוג במצריים אלא שקברוהו יחד עם בשמים כפי שנאמר בדברי הימים ב (טז, יד) שעשו לאסא המלך. המלבי"ם (בראשית נ, ב) מפרש שמטרתנו בחיים לזכך את הגוף עד שייעשה רוחני אך איננו מצליחים במשך חיינו לעשות זאת לגמרי ולכן עניין הקבורה הוא להפריד בין הגוף לנפש, והמצריים חנטו משום שגם את נפשם טימאו והייתה גשמית כגופם, ואילו את יעקב חנטו משום שזיכך גופו לגמרי עד שנעשה רוחני לגמרי. (כמובן ששיקולים כאלו שייכים רק לפני מתן תורה) הרב משאש תירץ באופן שלישי וכתב שהואיל וכן היה מנהג המצרים לחנוט את השרים הגדולים, לולא עשו כן ליעקב היה נראה כאילו בניו מזלזלים בו, ולצורך כבוד המת מותר להלין את המת. וגם יעקב לא רצה שיחשבו שבניו אינם מכבדים אותו ויצא עליהם לעז ולכן הורה להם לחנוט אותו. בברכה,