- שבת ומועדים
- קריאת המגילה
שאלה
אני רוצה לספר על עצמי בקצרה . אני חרש מלידה . כך נולדתי חרש – אילם .
קשה לי לספר איך הצלחתי בחסדו הגדול של השי"ת ללמוד לדבר .
בילדותי דובבו אותי ולימדו אותי להוציא קולות וכך למדתי לדבר .
המצב כעת הוא שאני מדבר טוב ברוך השם . אבל ברור שהדיבור שלי לא כמו של שומעים .
הדיבור שלי לא נקי מטעויות . אנשים שלא מכירים אותי יתקשו להבין אותי .
רק חבריי ומכריי יכולים להבין אותי מאחר והם מכירים את קולי ואת הטעויות שלי .
עליי לציין שאני מתפלל המון זמן בהשוואה לשומעים
דוגמאות
3 פרשיות של קריאת שמע – 10 דקות
תפילת עמידה יום חול רגיל – 20 דקות
שיר השירים – שעה
יש סיבה לקושי רב בזמן שאני מתפלל . אסביר לך .
כאשר אני מדבר עם חבריי אני הרי יכול לבחור באיזה מילים לומר ואני תמיד משתדל
לבחור מילים קלות וקצרות וכך יכולתי לדבר טוב באופן יחסי
אבל בזמן התפילה יש לי בעיה שאסור לי לשנות מנוסח התפילה ואני חייב לומר בדיוק כמו שכתוב
בסידורים וזה קשה ולצערי הרבנים לא מבינים את הקשיים של החרשים .
הרבנים אמרו לי שאני יכול להתפלל בנוסח הביננו אבל רק בימות החמה . זה המעט שיכלו לעזור לי .
ועתה אגש לעצם השאלה .
אני קורא את המגילה במשך שעתיים . האם גם אני חייב לקרוא פעמיים את המגילה כמו כולם או שאני יכול לקרוא פעם אחת ?
הבהרה: הרשה נא להוסיף ולומר עוד משהו חשוב על חרשים . כתוב במשנה חרש שמדבר דינו כפיקח .
חשוב להבין שהמשנה מדברת על חרש לא מלידה! אלא הוא נולד שומע אבל אח"כ איבד שמיעה אבל הוא מדבר טוב והמשנה מתכוונת לחרש כזה. אני לא יודע מה הדין של חרש מלידה שלמד לדבר . האם גם הוא חייב בכל התפילות כמו שומעים ?
תודה על התשובה
תשובה
לשואל היקר, שלום!
1. במצבך המיוחד, ובהנחה שהקריאה במשך שעתיים כרוכה גם במאמץ פיזי גדול מעבר להשקעת הזמן, מסתבר לעניות דעתי שאתה רשאי לוותר על קריאת המגילה בלילה. אבל ביום אתה חייב בה.
2. לגבי התפילות בכל יום, עליך להקדיש לכך את הזמן המקובל, שהוא כ- 40 דקות בתפילת שחרית וכ 15-20 דקות לתפילת מנחה ולתפילת ערבית. לשם כך, בשחרית אתה יכול להסתפק בקריאת שמע וברכותיה ובתפילת העמידה, ואילו במנחה וערבית תוכל להתפלל בקיץ 'הביננו' ואילו בחורף ובמוצאי שבתות תוכל להתפלל באחד משני נוסחים מקוצרים שיפורטו להלן (סעיף 3).
[לגבי אמירתך ש"לצערי הרבנים לא מבינים את הקשיים של החרשים", ראיתי את היסטוריית השאלות שלך באתר ואני מבין מה גרם לך לחשוב כך, אבל במכתב זה פירטת לראשונה את הקשיים כהווייתם]
הרחבה:
1. חיובו של חרש בקריאת מגילה.
ההכרעה המקובלת היא שחרש היודע לדבר חייב בקריאת מגילה (ביאור הלכה סי' תרפט ס"ב ד"ה חרש). הכרעה זו התחזקה בימינו, לאור המהדורות המדויקות של הרמב"ם שלפיהן מתברר שבנוסח המדויק בדבריו (הלכות מגילה פ"א ה"ב) לא הוזכר פטור החרש, בניגוד לגרסת הדפוסים שעמדה בפני רבי יוסף קארו.
הצעתך להבדיל בין חרש שאינו מלידה לבין חרש מלידה יש לה מקום באופן תיאורטי (עיין פירוש המשנה לרמב"ם תרומות פ"א מ"ב), אולם ההכרעה המקובלת היא שאין חילוק בדבר (עיין ביאור הלכה סי' נה ס"ח סוף ד"ה והוא, ובאנצי' הלכתית רפואית ערך 'חרש' ציון 59-60).
כמו כן, חרש מלידה שלימדוהו לדבר, ולו גם בקושי, וניכר מדבריו ומעשיו שהוא מבין את אשר לפניו - דינו כבר דעת לעניין חיובו במצוות (זוהי הדעה המקובלת, עיין ביחווה דעת ח"ב סי' ו ובמקורות שצוינו באנצי' הלכתית רפואית שם ציון 62-63). מכתבך המאלף מעיד כאלף עדים על תבונתך, ואין מקום לפטור אותך מן המצוות באופן גורף מדין חרש שאינו בר דעת. לכן יש לדון בכל מצווה כעניינה, ואם יש קושי מסוים בקיומה - יש לברר עד היכן ניתן להקל, כדלהלן.
2. עד כמה חובה לטרוח ולהתאמץ לקריאת המגילה?
בקריאת מגילה יש הבדל במקור החיוב בין קריאת היום לקריאת הלילה: קריאת היום היא חובה מ'דברי קבלה', ונלמדת בגמרא מהכתוב במגילת אסתר: "והימים האלה נזכרים ונעשים" - זכירה ששלובה בעשיית הפורים. לפיכך מעמדה דומה לזה של מצווה מן התורה. לעומת זאת קריאת הלילה, לדעת רבים מהפוסקים, היא מדרבנן (טורי אבן מגילה ד,א; שערי תשובה סי' תרפז סק"א בשם הנודע ביהודה; ועיין שער הציון סי' תרצ סקמ"א לעומת סי' תרצב סקי"ד על בין השמשות, על פי הפמ"ג). יש אומרים יתירה מזו, שקריאה זו לא נהגה כלל בזמן המשנה (שו"ת בנין שלמה סי' נח, דף סג ע"א).
מצאנו שהקלו חז"ל על בני הכפרים, שאינם יודעים לקרוא מגילה, שיקראו את המגילה לפני פורים בימי שני וחמישי שבהם הם באים לעיר, וזאת כדי שלא יטרחו לבוא לעיר במיוחד (מגילה ד ע"ב). ומשמע שקראו את המגילה רק ביום ולא בלילה, מפני שחיובה קל יותר (עיין ר"ן ב,א בדפי הרי"ף, שדן בזה, ובמשנ"ב סי' תרפח סק"כ; ובשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קכט ביסס את הדעה שלא קראו כלל, ולמד מזה על היוצא לדרך לפני פורים וקורא בימים שלפני פורים, שפטור מקריאה בלילה). בירושלמי במגילה (פ"ב ה"ד, על פי פירוש קרבן העדה) נאמר שמי שאינו בקי בקריאה פטור בכלל מקריאת הלילה. הדבר לא נפסק להלכה, אבל יש ללמוד ממנו שבאופן יחסי הקלו במצווה זו בליל פורים.
באופן כללי מצאנו במצוות מסוימות מדרבנן שהקלו חכמים בגבול הטרחה הנדרשת בהם, כאשר אדם נמצא בנסיבות מיוחדות שמחייבות טרחה יותר מן הרגיל במצווה זו. לגבי נטילת ידים מצאנו שאדם לא צריך לטרוח וללכת עד ארבעה מיל כדי לקיים את המצווה (פסחים מו ע"א ועיין משנ"ב סי' צ סקנ"ב וערוך השלחן או"ח סי' קסג ס"ב, שנחלקו אם שיעור זה נאמר גם ליושב בביתו, ועיין 'שערי היכל' על פסחים מערכה מג הערה 3). מכאן יש מקור להצבת גבול מסוים, שאדם שמסיבות שונות צריך להשקיע במצווה דרבנן יותר משעה מעבר למה שנדרש בתנאים רגילים - הרי הוא פטור מן המצווה (עיין גם תוס' פסחים מט,א ד"ה ושורפו, שחילקו כאמור בין מצווה דאורייתא לדרבנן לעניין חיוב הטרחה לשרוף פסולי המוקדשין בירושלים דווקא). ב'נשמת אדם' (כלל סח סעיף ג) דן באופן כללי עד כמה אדם צריך לטרוח עבור מצווה, והביא מקור שיש ללכת כל עוד הוא יכול לחזור לביתו באותו יום, ומאידך את הגמרא הנ"ל על הליכת ד' מילין, ונשאר ב'צריך עיון'. על כל פנים נראה שיש מצוות מדרבנן שהקלו בהם יותר וקריאת מגילה בלילה היא אחת מהן. לפיכך מסתבר שבמקרה שלך, שאתה זקוק לזמן פי ארבעה מהרגיל בכל דבר, ובהנחה שמדובר גם במאמץ פיזי ניכר ומעייף, אתה פטור מקריאת המגילה בלילה, אבל חייב בקריאת היום, שהיא מ"דברי קבלה".
מפאת החידוש בדין זה התייעצתי עם דודי הרב יעקב אריאל שליט"א והוא הסכים עמי, בצירוף הדעה שחרש פטור בכלל מקריאת מגילה.
3. תפילה קצרה לחורף ולמוצאי שבתות
בעניין התפילה בחורף ובמוצאי שבתות, יש עמדי שתי הצעות: הראשונה קצרה אבל בעייתית יותר מבחינה הלכתית, והשניה ארוכה יותר אבל יותר פשוטה מבחינה הלכתית. אני מציע שתאמוד את הזמן הדרוש לך לכל הצעה ותבחר את זו שאפשרית לך. (הצעה שלישית - בשולי הדברים)
א. לומר "הביננו" גם בחורף ובמוצאי שבת
בימינו לא נהוג להתפלל בנוסח המקוצר של "הביננו" (ביאור הלכה סי' קי ס"א), אבל אין זה מעיקר הדין, ובמקרה הצורך ניתן לסמוך על כך (ערוך השולחן סי' קי ס"ו; גשר החיים פ"א סעיף ג,ה, עמ' ה-ו).
בגמרא בברכות כט ע"א הובאו דברי שמואל: "כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו, חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת". על כך הקשה מר זוטרא: "ונכללה מכלל: הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול", והגמרא נשארה ב"קשיא".
לאחר מכן הובאה מימרת רב ביבי בר אביי: "כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו, חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים". גם על כך הקשה מר זוטרא: "ונכללה מכלל: ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר", ותירצה הגמרא שהאדם עלול להתבלבל ("אתי לאטרודי"; וביארה שעל הבדלה אין לתרץ כך, כי היא בתחילת הברכה ולא יתבלבל בה).
הפסיקה המקובלת היא כדעת שמואל (למרות ה"קשיא") וכדעת רב ביבי בר אביי (שו"ע או"ח סי' קי ס"א). אולם רבנו מנוח (בהל' תפילה ב,ד) כתב שלאור טעם זה של טירדה, מי שברור לו שלא יתבלבל - רשאי לכלול ב"הביננו" הן את ההבדלה והן את בקשת הגשם. בכסף משנה הביאו והוסיף: "ובקשתי לו חבר ולא מצאתי", אולם בימינו זכינו לאורו של המאירי שכתב גם הוא כך: "אם בטוח בעצמו שלא לטעות והוא שעת הדחק - מותר על דעת גדולי המפרשים; ואין הכל מודים בה" (ואף הביא דעה שמתירה בהבדלה לכל אדם), וכן כתב ב'מכתם' (ברכות כט,א) בשם הראב"ד לגבי ההולך בדרך, שיאמר "הביננו" אפילו במוצ"ש ובחורף. עוד מצינו בסידור רש"י (סי' נח, והשווה מחזור ויטרי סי' מב) שהביא נוסח תפילת הביננו ובה כלולה גם בקשת הגשם, על פי דעת רבי חגי בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ג). יתירה מזו: בימינו החשש מטירדה פחת, לאור האפשרות להדפיס את נוסח הברכה (כעין זה במשנ"ב סי' קכח סקע"ו). לפיכך, בשעת דחק גדולה כמו זו שלך מסתבר להתיר להתפלל "הביננו" גם בחורף ובמוצאי שבת (וכן כתב בגשר החיים הנ"ל לגבי חולה), ובתנאי שתדפיס לעצמך את הנוסח ותקרא את התפילה מהדף.
אם כי, אפשרות זו אינה 'חלקה' מבחינה הלכתית, ויש שחששו בזה לברכה לבטלה (משנ"ב סי' קי סק"ה בשם הפמ"ג). ויש להעיר מהגמ' ביומא פז ע"ב, שלדעת תנא קמא שם בערבית של מוצאי יום הכיפורים מתפללים "הביננו".
הנוסח המלא לפי הצעה זו:
ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך.
שלוש הברכות הראשונות כסדרן: אבות וגבורות וקדושת השם.
"הביננו ה' אלהינו [במוצ"ש: המבדיל בין קודש לחול] לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, וסלח לנו להיות גאולים, רחקנו ממכאוב ודשננו בנאות ארצך [בחורף: ותן טל ומטר לברכה], ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך יִשָׁפֵטוּ, ועל הרשעים תניף ידך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, ברוך אתה ה' שומע תפילה".
שלוש הברכות האחרונות כסדרן.
יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל.
ב. לומר את כל הברכות, אך לקצר בנוסחן של האמצעיות:
בגמרא בברכות כט ע"א נאמר: "מאי מעין שמנה עשרה? רב אמר: מעין כל ברכה וברכה, ושמואל אמר: הביננו". ופירש רש"י שלדעת רב "אומר בקוצר, ומברך על כל אחת ואחת".
להלכה פסקו הראשונים כשמואל, שבשעת הדחק רשאי אדם להתפלל "הביננו" (שו"ע קי ס"א), אבל כמה ראשונים ואחרונים כתבו שאין הדבר שולל את דעת רב: יש אומרים שדעת רב עדיפה, אלא ששמואל מיקל ממנו ומסתפק בברכה אחת קצרה לכל שלוש עשרה הברכות האמצעיות (אור זרוע הל' תפילה סי' צ). ויש אומרים שעל כל פנים מי שאינו בקי בברכת "הביננו" רשאי לנהוג כדעת רב (מאירי ברכות כח,ב: "וכן פסקו רבים שאם אינו יודע נוסח 'הביננו' יכול לעשות כרב שאומר פתיחת הברכה וחתימתה"; צל"ח ברכות לב ע"ב). וכך פסקו בחיי אדם (כלל כד,לא) ובמשנה ברורה (סי' ק"י סק"ו) הלכה למעשה, שגם בזמנים שבהם אין לומר "הביננו" ניתן להתפלל תפילה קצרה כדעת רב.
בפרטי הדברים לשיטת רב נחלקו ראשונים: יש אומרים שלדעתו צריך לומר תחילת כל ברכה וחתימתה, כגון: "אתה חונן לאדם דעת, ברוך אתה ה' חונן הדעת" (רמב"ם בפירושו למשנה בברכות פ"ד מ"ג, במהדורה קמא; ר"י מלוניל ורא"ה וריטב"א ונימוקי יוסף ברכות כט,א; מאירי הנ"ל). ויש אומרים שלדעתו צריך לומר סוף כל ברכה וחתימתה, כגון: "חננו מאתך דעה בינה והשכל, ברוך אתה ה' חונן הדעת" (שיטת רבנו חננאל המובא באור זרוע סי' צ).
כתוצאה ממחלוקת זו, כנראה, כתב החיי אדם (כלל כד,לא) את הנוסח הכפול: "אתה חונן לאדם דעת, חננו מאתך דעה בינה והשכל, ברוך אתה ה' חונן הדעת", וכן בכל הברכות. בכך התקצרו הברכות האמצעיות רק במחצית אורכן, ובסך הכל התפילה אורכת כשני שליש מאורכה הרגיל. אולם מסתבר שיש להכריע כשיטה הראשונה, שהיא שיטת רוב הראשונים, וכן פסק בשולחן ערוך (סי' קד ס"א) לגבי המתפלל ובאמצע תפילתו בא דבר המפריעו, ש"יאמר תחילת הברכה וסופה קודם שיגיע אליו". באופן זה תתקצר התפילה כולה בחצי. [אמנם יש בזה קושי בברכת "אתה חונן", הפותחת בשבח ללא בקשה ולדעת הרמב"ם וסיעתו יוצא שאין מבקשים כלום, והעיר על כך ב'יוסף דעת' בברכות שם. לכן עדיף בברכה זו לנקוט גם לשון בקשה, כנוסח ה'חיי אדם'.]
על כל פנים, מדברי כל הראשונים הללו נראה ש"מעין כל ברכה וברכה" נאמר רק על הברכות האמצעיות, כשם ש"הביננו" נאמרת רק במקומן, ואילו שלוש הברכות הראשונות והאחרונות נאמרות כסדרן, וכן מפורש בפירוש המשנה לרמב"ם הנ"ל.
הנוסח המלא לפי הצעה זו:
ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך.
שלוש הברכות הראשונות כסדרן: אבות וגבורות וקדושת השם.
אתה חונן לאדם דעת, חננו מאתך חכמה בינה ודעת. ברוך אתה ה', חונן הדעת.
[במוצ"ש, במקום השורה הקודמת: אתה חוננתנו למדע תורתך, ותבדל ה' אלהינו בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, וחננו מאתך חכמה בינה ודעת, ברוך אתה ה' חונן הדעת].
השיבנו אבינו לתורתך, ברוך אתה ה', הרוצה בתשובה.
סלח לנו אבינו, ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח.
ראה נא בענינו וגאלנו מהרה, ברוך אתה ה' גואל ישראל.
רפאנו ה' ונרפא, ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל.
ברך עלינו את השנה הזאת [בחורף: ותן טל ומטר לברכה], ברוך אתה ה' מברך השנים.
תקע בשופר גדול לחירותנו, ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל.
השיבה שופטינו כבראשונה, ברוך אתה ה' מלך אוהב צדקה ומשפט.
ולמלשינים אל תהי תקוה, ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים.
על הצדיקים ועל החסידים ועלינו יהמו רחמיך, ברוך אתה ה' משען ומבטח לצדיקים.
ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ברוך אתה ה' בונה ירושלים.
את צמח דוד מהרה תצמיח, ברוך אתה ה' מצמיח קרן ישועה.
שמע קולנו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו, ברוך אתה ה' שומע תפלה.
שלוש ברכות אחרונות כסדרן.
יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל.
הצעה שלישית:
אינני יודע כיצד בדיוק אתה מבטא את המילים. על פי ההלכה מחשבה בלב איננה נחשבת כדיבור (זוהי דעת רוב ככל הראשונים והאחרונים, עיין במשנה ברורה סי' סב סק"ד ובביאור הלכה ד"ה יצא, ודומני שיש ראיה ברורה לפירושו בדעת השולחן ערוך מדברי השולחן ערוך סי' מז ס"ד; ובניגוד להכרעת שו"ת 'חבל נחלתו' חי"ג סי' ו). מכל מקום, יתכנו צורות שונות של ביטוי המילים בפה: האם די בתנועת שפתיים, או במאמץ להוציא אויר (דין זה שנוי במחלוקת, עיין שו"ת 'תשובות והנהגות' ח"ה סי' מד, שחובה להוציא אויר, ולעומתו 'פתחי הלכה - ברכות' ח"א עמ' יז הערה 21, בשם הרב אוירבך זצ"ל, שדי בתנועת שפתיים, ואין כאן המקום להאריך בראיות לכאן ולכאן). אני מציע שתתייעץ עם תלמיד חכם בשיתוף קלינאי/ת תקשורת שמכיר אותך ויוכל להבהיר לרב את המצב לאשורו כדי למצוא פתרון שאולי יקל עליך בצורת הביטוי.
קיבלתי המלצה על מרכזי 'שמע קולנו' (בירושלים, קרית ספר, אשדוד ובית שמש), שם יש ספריה תורנית מקיפה שנוגעת לכל ההיבטים ההלכתיים שקשורים ללקויי שמיעה ודיבור, וגם ניתן להפנות אותך לרבנים שבקיאים בתחום.
בהצלחה וכל טוב!