המשך לרב מרדכי גרוס - בענין הסיפא של תשובתו שאם יש שיחות נכנסות והבעלים לא מתקשר וכו’ - אך האם מחזיקים שהפל’ נמצא לאחר ידיעת הבעלים ואז התייאש מיד? למה לא נעריך שיותר סביר שלא התייאש (שהרי יש סימנים) ואף אם התייאש היה זה לאחר שנמצא הפל’?

שלום וברכה, כתבנו שעל פי הדין המוצא מכשיר פלאפון יקר שפתוח לקבל שיחות נכנסות, והבעלים אינם מתקשרים אליו כדי לאתר אותו, במשך יותר משבוע מהמועד שנאבד, יכול לקחת המכשיר לעצמו (באופן שהשיחות יחייבו את המוצא ולא את המאבד) זאת כיוון שכיום אנשים "מחוברים" למכשיר הפלאפון היקר שלהם בכל שעה ושעה. חזקה שהמאבד שם לב שהוא נפל מיד לאחר נפילתו, כמו שהגמרא מזכירה חזקה שאדם ממשמש בכיסו תמיד ויודע שנפלו ממנו מעות, ומזה שהאדם לא מתקשר למכשיר כדי לאתר אותו, אנו למדים שהוא מיואש מהסיכוי שהמוצא יחזיר לו את המכשיר. אנו נוקטים שהוא התייאש מהרגע שהוא שם לב שהמכשיר נפל ממנו, כיון שאם בעת ששם לב שנפל ממנו תכנן להתקשר למכשיר ולמצוא אותו, למה הוא לא עשה זאת כשהיה ליד מכשיר ממנו יכל להתקשר, מה גרם לו לשנות את דעתו במשך הזמן? אלא מן הסתם הוא התייאש מראש ולכן לא התקשר גם כשיכל לעשות זאת. אמנם וודאי שחסיד יעשה לפנים משורת הדין ויחזיר לבעלים למרות שהוא התייאש מהמכשיר. בברכה, הרב מרדכי גרוס.