בהמשך לשאלתי הקודמת בנושא. אני בטוח שאני לא הראשון, ויש סופרים רבים ואולי גם רבנים שמספרים סיפורים שאולי לא אמתיים בכלל או שחלקם לא אמתי. אני שולח מידי ערב במייל, דברי חיזוק בעבודת ה’, וסיפורים על גדולי ישראל (שנפטרו באותו היום) ורציתי לגוון עם סיפורים משלי. מה גם שלא תמיד אני מוצא על מה לכתוב ואם יש לי מעט כישרון ואני יכול לכתוב סיפור שיחזק האם עדיף לא לכתוב בכלל מאשר לכתוב סיפור שהיה יכול להיות במציאות (ולציין בפירוש שהסיפור היה יכול להיות...ולא היה).בברכה

אם זה סיפור לנוער שאוהב לקרוא סיפורים דמיוניים ויודע מראש שהסיפור איננו אמתי אפשר לכתוב, אך למבוגרים אם כותבים סיפור לא אמתי זה יכול לגרום דחיה וחוסר אימון אפילו כשתספר דברי אמת. ובכלל כדאי להתרגל לספר רק דברי אמת ולא לשקר בכלל אפילו לתועלת. ואם תרצה תקרא סיפורים אמתיים על צדיקים או גבורי ישראל ותכתוב אותם בצורה מרחבת תוכל להביא תועלת גם בדברי אמת ללא שקר.