בס"ד שלום כבוד הרב! אני סטודנטית למדעים במכללת חמדת הדרום ובמסגרת הקורס "יהדות ומדע" נתבקשנו להגיש עבודה סמינריונית.הנושא שבחרתי נקרא:"גידול איברים במבחנה" שכוונתו-גידול רקמות/איברים במעבדה מתאים של בע"ח או של האדם הזקוק לשתל בעצמו. בצד ההלכתי שיש להציג ישנם מספר שאלות שאין לי מענה עליהם ואשמח אם תוכל לענות לי ולו על חלק מהם. השאלות הם: 1.האם איבר שנוצר בהנדסה גנטית שקול לאיבר מקורי של האדם?האם חייב בקבורה? 2.איבר שהופק מתאים או מרקמה של חיה טמאה-האם מותר להשתיל את האיבר המוגמר בגופו של אדם יהודי? 3הפקת תאי-גזע עובריים כרוכה בהשמדת העובר. האם למרות זאת-להתיר את השימוש? האם אין בכך יצירת תקדים? אשמח לדעת באילו מקורות השתמשת. תודה רבה רבה ובשורות טובות.

נושא זה חדש ובדורות הקודמים לא עלתה שאלה כזאת, ולכן עלינו לחפש מקורות כדי לפשוט ספק זה. א. בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סימן צ) דן בשאלה האם מותר לחבר לכהן אצבע שנקטעה מידו ע"י ניתוח פלסטי, למרות שעי"ז ייטמא טומאת מגע או טומאת אוהל. הוא מסתמך על שיטת הש"ך (יו"ד סימן קנז סק"ג) הסובר שאיסור לאו נדחה מפני הצלת אבר. למרות שהצלת אבר אינה דוחה שבת (לדעת רוב הפוסקים) אך איסור לאו הוא קל יותר ונדחה מפני הצלת אבר. עפ"י זה מסיק הצ"א שמותר לחבר לכהן אבר שנקטע למרות שבזמן הניתוח הוא ייטמא. לאחר הניתוח האבר הופך לחלק מגופו החי ואינו מטמא כדאיתא בגמרא (נידה ע ע"ב) שבן השונמית אינו מטמא - דמת מטמא וחי אינו מטמא. לכן בנידון דידן, אם לאחר השתלת האבר הגנטי לאדם הוא יקבל חיות, דהיינו, תהיה בו זרימת דם ועצבים, ממילא הוא חלק מגוף האדם, ויטמא לאחר מיתת האדם כמו אבר אחר. כל אבר שנחתך מהאדם חי מטמא, אך אין בו איסור הנאה ולא חיוב קבורה. למעשה קוברים גם אברים, אך לא מפני שיש חיוב בכך אלא כדי למנוע טומאה, ראי גשר החיים (ח"א פרק טז אות ב ס"ק ב). ב. נראה שכשם שמותר להשתיל אבר מאדם אחד למשנהו, למרות שלשיטת הרמב"ם יש איסור באכילת בשר אדם, אך אין בו איסור הנאה, ולכן מותר ליהנות גם מבהמה טמאה, ואפילו אם הייתה אפשרות להשתיל אבר מבהמה טמאה באדם - היה הדבר מותר, מפני שאין בה איסור הנאה. ג. כמו שמותר להשתמש בגופו של אדם יהודי שנפטר לצורך הצלת חיים, כך מותר גם להשתמש בעובר מת לצורך טיפולים רפואיים, אולם בוודאי שאסור להרוג אותו למטרה זו, מפני שיש איסור להפיל עובר. דעת רוב הפוסקים היא שעובר מת אינו חייב בקבורה, ראי גשר החיים (פרק טז סימן ג).