בס"ד א. בביאור על ישעיהו ה-יט כותב הגר"א: ’בשני דרכים מנהיג הקב"ה את האדם לקבל שכר או עונש בעולם הזה אם שנותן עצה בלב איש להרע לעצמו או לזולתו בגוף או בממון [ולכאורה נראה שהוא גרם לעצמו אבל היודע ומבין כן יעריך שהוא עצת קדוש ישראל שמשגיח בישראל על כל פרט ופרט]...’ האם לפי הגר"א יש בחירה חופשית רק עד החטא? האם הוא מסביר את הבחירה החופשית כרמב"ם, או שיש לו גישה דומה לגישת ר’ צדוק הכהן מלובלין? ב. האם היו גדולים נוספים שהלכו בשיטתו בעניין ההתמסרות הבלעדית לתורה ללא השגחה על צרכי ביתו(כמבואר בביאורו על משלי כג-ל, אמרי נועם ובעוד מקומות)? הרי בהנהגות ר’ יוסף זונדל מסלנט ע"פ הגר"א לכאו’ סייג אותו מעט? גם מהפיוט של מוצ"ש-"איש חסיד היה" לא נר’ כהנהגה זו(אם כי אין הכרח לו’ שילכו יחד)? ובכלל האם הגר"א דיבר רק על דרגה מסוימת של בטחון(כמו שהחזו"א מבאר את חטא יוסף הצדיק כלפי שר המשקים ב’אמונה ובטחון’)? והיה וכן- צריך לשאוף לדרגה זו? ולבסוף- ר’ בחיי כותב על ’סוס מוכן ליום קרב ולה’ התשועה’, שצריך הכנה טבעית למלחמה; מהתבוננות בשיטתו לעומת שיטת הגר"א- האם נכון לו’ שלפי הגר"א לא צריכים[או אם לפחות היינו בדרגת הביטחון הראויה] כיום צבא-אלא רק ללמוד תורה?? האם זה מה שיהיה בימות המשיח(שלשמואל כל ההבדל הוא שעבוד מלכויות)? תודה רבה.

שלום רב: כך נראה לבאר שהגר"א מדבר על מדרגה עליונה של אדם שלו ראוי לנהוג בדרך של בטחון עם מעט השתדלות. אולם הרב קוק מבאר במספר מקומות שענין זה נוגע לחיי היחיד . לגבי חיי האומה יתכן שההשתדלות במה שנוגע לאומה זו דרך לכתחילאית ולא רק כהכרח שלא יגונה. והדברים צריכים הרחבה וביאור. כל טוב