שאלה: מצאתי עוד שני טיעונים נוספים של ביקורת המקרא.
להל"ן : 1)בעקידת יצחק כתוב: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה’ יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה’ יֵרָאֶה:" (בראשית כ"ב, יד). בפסוק זה שמו של הר הבית מוסבר באמצעות המצווה להיראות לפני האדון ה’ שלוש פעמים בשנה[32]. בזמנו של אברהם ואף משה, המקום "אשר יבחר ה’" עדיין לא הוכר והוברר, אלא רק בתקופת דוד המלך. אם כן מתי ה"היום" שמדובר בו בפסוק? נראה שמדובר בתקופה מאוחרת, שבה ישראל על אדמתם מקיימים את מצוות הראייה.
2)עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הנשה" (בראשית ל"ב, לג) – מי היו בני ישראל בתקופתו של יעקב, ומתי הוא "היום הזה" המתואר בפסוק? נראה שהדבר שורבב בתקופה מאוחרת יותר, שבה הייתה מצווה ברורה של אי-אכילת גיד הנשה.
כיצד עונים על כך?
השאלה נשאלה בהמשך לשאלה אישית
תשובה: לשואל שלום,
איננו נבהלים משאלות מבקרי המקרא. ביקורת המקרא המודרנית היא פרי יצירתם של כמה תיאולוגים גרמניים שתענוג היה להם להנמיך את הרמה של כל מה ששייך ליהודים וליהדות. לדאבון לב יש יהודים שהלכו שולל אחרי תאוריות הביקורת התלויות באויר ולא המשיכו את המסורת בת יותר משלושת אלפים שנה "תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"!
היהדות המסורתית ידעה תמיד שאבותינו מסרו מדור לדור את התורה השלמה, את תורת האמת כפי שקיבל אותה דור המדבר, מקצתה תוך גילוי שכינה וברובה על ידי משה רבנו. וידוע ידענו שהוא אמת ותורתו אמת.
בדורו של רבי דוד צבי הופמן זצ"ל הרימו מבקרי המקרא ראש עד שנאלץ להקדיש חיבור שלם להפריך את טענותיהם הכוזבות, אך בימינו כוחם של נאמני הביקורת דל ומדלדל. הרוצה להתעמק ולהתגדל בתורה, אל לו לעסוק בטענות מבקרי המקרא שעבר זמנם, מוטב שיעסוק בדברי חכמי וצדיקי הדורות, מהם יקבל תורה ויראת שמים טהורה מתוך דבקות אמיתית בנותן התורה.
הרשה לי לוותר הפעם על התייחסות לשאלות שמצאת בבית מדרשם של מבקרי המקרא, שכן אינני רואה טעם בהשבה על רשימות של שאלות מסוג זה.
לעיון נרחב בסוגיית היחס לדברי מבקרי המקרא תוכל לעיין במאמרו הנפלא של ר' אהרן ברט בספרו "דורנו מול שאלות הנצח".
גירסת הדפסה
שלח לחבר