שלום הרב. שאלה בהשקפת שאני מתחבט בה זמן רב: יש היום הרבה אנשים טובים שעושים כל מיני מעשים טובים, כגון: צדקה, חסד, בניית הארץ וכדומה. העניין הוא שחלקם עושים את המעשים הטובים בלי שום קשר לציווי הבורא, חלקם אולי אפילו טוענים שהם לא מאמינים בבורא חלילה.. האם יש חשיבות למעשים הטובים שהם עושים? זה נחשב קיום מצווה? אני מודע לזה שיש מחלוקת לגבי האם מצוות צריכות כוונה, אך קראתי שגם לדעה שמצוות לא צריכות כוונה זה דווקא באופן שכרגע אין לו כוונה, אך וודאי הוא מאמין בציווי ה’. אשמח אם תוכל לעזור לי להתייחס בצורה נכונה לנושא ולאנשים רבים שלא מגדירים עצמם שומרי תורה ומצוות, אך בכל זאת מקיימים הרבה מצוות... תודה רבה.

שלום וברכה, הדיון אם מצוות צריכות כוונה אינו עוסק בשאלת השכר, אלא בשאלה מה המינימום הנדרש כדי שאדם יצא ידי חובתו. חכמים אמרו שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה, גם כשמדובר בפעולה שלא נעשתה לשם קיום מצווה (ראה למשל ב"ק לח ב, וסנהדרין צו א 'בשכר ארבע פסיעות' וכו'). ובילקוט שמעוני לפרשת משפטים אות שנב נאמר "ללמדך שאין המקום מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אמר הקדוש ברוך הוא תנו לו שכרו, והרי דברים ק"ו ומה אם שכר חיה לא קפח המקום ק"ו שכר אדם". וראה עוד מקורות לכך בספר אהבת חסד לחפץ חיים, ח"ב פרק כ"ג. כמובן שהביטוי 'שכר מצוה' כולל בתוכו מימדים רבים ועומקים רבים של תוצאת המעשה הטוב. יש שכר חיצוני, יש שכר פנימי יותר הממלא את האדם בסיפוק נפשי, ויש שכר פנימי עוד יותר הממלא את כל הוויתו של האדם בטוב נצחי. ואמרו חכמים ששכרו של האדם הוא בהתאם לכלים הרוחניים שהאדם בנה. אוסיף שאותם אלו שמקיימים מצוות שבין אדם לחבירו רק מתוך טוב לב ולא מתוך הכרה שזהו רצון ה', משלימים לפעמים היבט שלפעמים שומרי המצוות נוטים להמעיט בחשיבותו, והוא העשייה מתוך המוסר הטבעי, שגם הוא כמובן הוטבע בנו ע"י ה' (בין אם אדם מודע לכך ובין אם לא). אצטט בעניין זה את דברי הסבא מקלם, המובאים בשמו בספר 'משנת מוסר': 'כי המצוה של צדקה היא לא רק בזה שנותנים צדקה לעניים, השלימות של מצות צדקה היא שע"י הצדקה יגיע לאהוב את חברו ויגיע לואהבת לרעך כמוך, ואי אפשר להגיע לה אלא ע"י מצות צדקה. ואמר חידוש, אחד נותן צדקה ועדיין לא הגיע למדרגה להרגיש את צער חברו וסבלו אלא הוא נותן צדקה מפני שהוא ירא אלוקים ורוצה לקיים את הציווי של הקב"ה עדיין לא קיים את מצוות צדקה בשלמות, כי התכלית והמטרה של הצדקה היא שיגיע למדרגה שישכח שיש מצוה, אלא הוא נותן צדקה מפני שיודע שחברו רעב". ויש מקום להרחיב עוד בדבר, אך לא במסגרת זו.