ישוב סתירה

שלום, כעת קראתי: "אמר ליה: ליקטלוך, ולא תיקטול, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי" (=אמר לו: יהרוגך, ולא תהרוג, מה ראית שדמך אדום יותר? אולי דמו של האיש ההוא אדום יותר?) (בבלי, פסחים כה ב, יומא פב ב, סנהדרין עד ב)" וסוף קריאתי נזכרתי: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" (‏במדבר כ"ה, יז‏) – "כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם" (שם, יח). מכאן אמרו חז"ל: אם בא להרגך - השכם להרגו".‏ בעיניי קראתי סטירה, ליה: לא תקטול. מקור ותרגום חז"ל: הורגו, כן תקטול. מה הדבר הנכון לחשוב?וחס ושלום לעשות. והאם יש הבדל ביחס בין יהודים לגויים? תודה וכל טוב!,

לשואל שלום, אין מדובר בדינים סותרים, אלא בדינים המשלימים זה את זה. אם אמרו לאדם מישראל ח"ו להרוג את חברו, ואם לאו יהרגו אותו - אסור לו להרוג, אף אם ישלם על כך בחייו, שכן אין שום וודאות שדמו אדום יותר - כלומר: חשוב יותר - מדמו של חברו, ועל כן אין הוא יכול להציל את חייו במחיר חיי חברו. יחד עם זאת "הבא להורגך - השכם להורגו", לאדם מותר להתגונן ולהציל את חייו במחיר חיי מי שמסכן אותו. כלל זה תקף ביחס לאדם הפרטי ובאותה מידה ביחס לאומה שלמה. מקורו של הדין, כפי שציינת, הוא בציווי ה' למשה לגבי המדיינים: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם, כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם" (במדבר כה, יז-יח). יש לנהוג במדיינים כבאויבים ולהרוג בהם, מפני שהם שונאים לישראל ומתמידים להצר לו (ראה מאירי סנהדרין פח). בברכה נאמנה