כתוב בקיצור שולחן ערוך שמי שנותן סימנים בדברים עובר על "לא תנחשו ולא תעוננו". למשל האומר הואיל ונפל הפת מפי, או נפל מקלי מידי... וכן מי שמבקשין ממנו מעות בשחרית ואומר לא אתחיל את היום בפרעון. האם כשאומר זאת על דרך צחוק ובדיחה, או כשלא מתכוון לכך באמת, ועושה דבר מסויים משיקול דעתו, ולא מהדברים הכתובים למעלה, אין איסור בכך?

תיאורטית כשאין כוונה רצינית אין בכך איסור, אך יש כאן איסור משום מראית העין והרחקה מן הכיעור.