שלום הרב. אחרי הארוע של הדקירה במצעד הגאוה בירושלים היה קשה לי שלא להשוות בין הארוע הזה לארוע של פנחס שהרג את זימרי בן סלוא. גם שם נעשה הילול תועבה בחוצות אל מול כולם. ופנחס זכה לשבח ופרס על המעשה הנערץ של הריגת הזונים והפסקת המגפה. מה ההבדל בין הארועים הללו? האם זמרי בן סלוא לא נחשב לתינוק שנשבה? האם הדוקר שליסל לא צריך לזכות לפרס על שעשה מעשה פנחס בכך שפעל למיגור התועבה בעיר הקודש? והשאלה שהכי מפריעה לי- האם כשאנחנו מלמדים את הסיפור בפרשה אנחנו לא מתרגמים אותו נכון לימינו מבחינה מעשית, ונותנים בכך לגיטמציה ואישור מבורא עולם למעשי אלימות כלפי כל מה שהתורה מגדירה תועבה ועבודה זרה אשמח אם הרב יעשה לי קצת סדר תודה רבה

רבנו הרב צבי יהודה היה אומר שהקב"ה מנהיג את העולם בדורנו באופן שאין אפשרות לבי"ד להרוג כיון שאין לנו דין סמוכים, והנהגה זו מתאימה לנשמה של הדור שהתיקון שלו צריך להיעשות ע"י תשובה מאהבה, תשובה מהבנה ולימוד, ולא ע"י המיתות שכתובות בתורה. כמובן שדיני התורה הם אמת נצחית, אבל הם שייכים לסוגי נשמות מסוימים, והקב"ה מנהיג את העולם באופן שבדורנו, שלא מתאים להנהגה זו, א"א להוציא את האמת הנצחית הזאת אל הפועל. לולא ההנהגה האלוקית הזאת אם היו לנו סמוכים היינו מחויבים לעשות כפי שמצווה עלינו בתורה. אבל מעשה פנחס לא דומה כלל וכלל לסיפור שלפנינו, משום שאז היתה הנהגה תורנית, הנהגת משה רבנו, השראת שכינה וכל עמ"י היו דבקים באמונה. זה היה מאבק כנגד יצר הרע שתקף בצורה מאד בהירה. כאן אנחנו נמצאים בדור שאין לנו סנהדרין ואין לנו הנהגה תורנית, משבר האמונה לא נוגע בענין זה בלבד, מה נאמר על כל חילולי השבת? חס וחלילה שעכשיו אנחנו ננהיג הריגת כל מי שמחלל שבת. אין מי שמעלה על דעתו דבר כזה בכל העולם הרבני, ובצדק, משום שאין שום דמיון להנהגה שהיתה אז להנהגה היום. אעפ"כ הרבה יש לנו ללמוד מפרשיות אלו, לדעת עד כמה הדבר שנאוי אצל הקב"ה. אבל לא חלילה לעשות ע"פ זה מעשה בימינו, ונדמה שאין בזה חולק.