כשרות - בשר בחלב

שלום בתנור אפיה נאפה עוף ולאחר מכן נאפו בו רצועות פלפל. לאחר יומיים רצועות הפלפל טוגנו יחד עם ביצה במחבת פרווה. האם המחבת הפך לבשרי? אם לא, האם לאחר טיגון נוסף במחבת ואכילת המאכל החדש, יהיה מותר לשתות חלב? אשמח למענה . תודה

בע"ה שלום וברכה! הקדמה: התשובה נכתבת מתוך הנחה שבעת אפיית הפלפלים התנור היה נקי משאריות העוף וכל מאכל בשרי אחר. אם המצב אינו כן, נא לשלוח שאלה חדשה בהתאם. תשובה: לגבי המחבת - ברוב המקרים היא ממשיכה להיחשב כ"פרווה", אמנם אם מדובר בפלפלים חריפים, שנשארו בחריפותם גם לאחר שנאפו בתנור, אזי לאשכנזים יש להחמיר ולהחשיב את המחבת כבשרית ולהגעיל אותה כדי להחזיר אותה להיות "פרווה". [המיקל להחשיב אותה שוב כ"פרווה" לאחר המתנה של 24 שעות אף בלא הגעלה - יש לו על מי לסמוך]. לגבי המאכל - ניתן לשתות חלב מיד לאחר סיום אכילת המאכל, ואין צורך להמתין שש שעות. הרחבה: כאשר פלפלים נאפים בתנור בשרי בן יומו, הרי שאנו נכנסים לסוגית "נותן טעם בר נותן טעם" (להלן: נ"ט בר נ"ט) - חשש שטעם בשר הבלוע בדפנות התנור נבלע בתוך המאכל הפרווה. אמנם המאכל לא נוגע בדפנות התנור, אך האדים היוצאים ממנו, המכונים "זיעה", נוגעים בדפנות הכלי ויש חשש שדרכם המאכל יבלע טעם בשר (רמ"א צב, ז). בדין נ"ט בר נ"ט נחלקו השו"ע והרמ"א (צה, ב): לדעת השו"ע מותר לאכול את המאכל עם חלב, ולדעת הרמ"א לכתחילה אסור לאכלו עם חלב אך מותר לאכלו בכלים חלביים. לכו"ע אין צורך להמתין שש שעות לאחר אכילת המאכל (רמ"א פט, ג. וש"ך שם סקי"ט). כאשר המאכל חריף: השו"ע לא הזכיר שום צד חומרא בזה מאשר כל נ"ט בר נ"ט. אמנם הרמ"א שם סובר שבדבר חריף יש להחמיר יותר, משום שמה שבדרך כלל נ"ט בר נ"ט דינו קל, הרי זה משום שטעם בשר שנבלע בכלי ולאחר מכן במאכל - הרי הוא כבר קלוש ויש פחות להחמיר בו כאשר יבוא במגע עם חלב או כלי חלב. אך כאשר מדובר במאכל חריף - הרי חריפות המאכל משביחה את הטעם הבלוע בכלי, והרי המאכל נחשב כאילו בושל עם בשר ממש, ולא רק בכלי בשרי. נחלקו אחרונים האם הרמ"א מחמיר גם לעניין דבר חריף שבושל בכלי בשרי וניתן בכלי חלבי: המג"א מחמיר בכך, ואילו דעת האבן העוזר להקל שהטעם הבשרי "מושבח" רק כאשר הוא בתוך המאכל הפרווה, אך לא כאשר הוא נפלט לכלי שבו ינתן המאכל. המשנה ברורה בהלכות פסח (תנא, צ) מצטט את דברי המג"א להלכה, ולכן נכון להחמיר ולהחשיב את המחבת כבשרית. כדי להחזיר את המחבת להיות "פרווה" ניתן להגעיל אותה ואין צורך בליבון, משום שהיא בלעה "היתר"-טעם בשר כשר, ולא טעם של מאכל אסור. כמו כן, כיוון שמדובר על החזרת מחבת ל"פרווה" הרי שלאחר שהיא אינה בת יומה דעת הגר"א (בביאורו על השו"ע סימן צה, סק"י) שהיא שוב "פרווה" לכל דבר ועניין אף בלא הגעלה. מאידך דעת החיי-אדם שיש להחמיר בכך. על כן כתבנו שלכתחילה יש להחמיר והמיקל כגר"א יש לו על מי לסמוך. על כל פנים, גם במאכל חריף ברור אין צורך להמתין שש שעות לאחר אכילתו (חידושי רע"א סימן פ"ט סעיף ג'). בברכה, הרב עודד מילר