תודה לרב. אם אפשר להבין למה זה לא נחשב פסיק רישא? ומה המקור להיתר? תודה

בס"ד המקור להיתר הוא בשו"ת ערוגות הבושם (חלק או"ח סימן פ' אות ד'). שם כותב שחייבים על עימור רק כשיש צורך בעימור זה, כמו שבשיבולים יש צורך לערום אותם בערימה כדי שהרוח לא תפזר אותם. אבל כשאין צורך בערימה עצמה, אין כאן מלאכת מעמר כלל. לכן כשרוצה לסלק עלים ופירות, אין כל צורך בערימה (שהרי אין מעוניינים לשמור את הזבל) אלא רק לסלק אותם. הסברא היא, שבשבת חייבים על "צורת המלאכה", כלומר, במלאכת מעמר העיקר הוא לעמר את התבואה כדי לשמור אותה. אבל כשאין בכוונתו לשמור את הערימה, אין כאן מלאכה כלל! נסביר; הדוגמא הרווחת לפסיק רישיה היא הגורר ספסל ואגב זה עושה חריץ בשדה. כאן אמנם אין מתכוון לחריץ, שזו מלאכת חורש – שעושה 'ניר' לצורך זריעה, אבל אגב גרירת הספסל בהכרח מכין את השדה לזריעה. אבל אם גורר את הספסל בגינה בחצר, שם לא שייך לחרוש ולא שייכים נירים – באמת אין בזה איסור אע"פ שעושה ניר בגינה, כיוון לא שייך ניר בגינה. אותו הדבר כאן – לא שייך איסוף של דבר שאין רצוני בו, אלא זה רק סילוק, לכן אין כאן מלאכה כלל. בברכה, הרב שלמה בורנשטין