כתוב שהמדבר שיחת חולין עובר בעשה. מדובר פה רק בבית מדרש או בכל מקום? מה הגדר של שיחת חולין שאסורה? אם אני מדבר עם חבר שלי סתם שיחה שלא של תורה, שיחת חברים על דברים שקורים אני עובר באיסור? לפי זה יוצא שאי אפשר לדבר עם חברים בכלל ורק תורה וזה ממש מבאס שאי אפשר לדבר עם חברים חוץ מתורה ומה שצריך. או שהאיסור רק בבית מדרש ומותר לדבר מחוץ לבית מדרש.

ב"ה שלו-ם וברכה אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר:" ודברת בם " בם-ולא בדברים אחרים(יומא יט:). רש"י מבאר שהכוונה ב: " בם " היא - לדברי תורה, " בדברים אחרים " היא - שיחת הילדים וקלות ראש. ועיין ברמב"ם(דעות ב,ד) שאין לדבר שיחה בטלה אלא בדברי חכמה או בדברים שצריך לחיי גופו וגם בדברי תורה צריך לקצר. אולם ברמב"ם לא כתוב שעובר בעשה ובשרש השמני לספר המצוות הוא מסביר שהוא לא מונה את שלילת החיוב בתור מצוה. וברמ"א(יורה דעה רמו, כה) פוסק שאסור לדבר בשיחת חולין אולם בהלכות שבת(אורח חיים שז, יז) נפסק שבשבת אסור ללמוד חוץ מדברי תורה מכאן שביום חול מותר ללמוד דברי חכמה אחרים. מכאן שלמרות שכתוב שעובר בעשה הרמב"ם לא מונה את זה כעשה אלא שסובר שעדיף למעט בדיבור. וברור שאסור לדבר שיחה בטלה באמצע לימוד שעל זה נכתב בפרקי אבות שמתחייב בנפשו. בעזרת ה' תזכה להרבות בדברי תורה בברכה הרב חגי בר גיורא