שלום לרב. האם כשאדם טובל במקווה הוא נטהר כאשר הוא בתוך המים, או כשהוא יוצא? נפקא מינה כאשר ראשו בתוך המים הוא מוציא ומכניס היד כדי לעשות עוד טבילות, האם רק כאשר יוציא את ראשו יטהר? תודה

לשואל, שלום! ברמב"ם הל' שאר אבות הטומאה פ"ו הט"ז משמע שההיטהרות איננה בכניסה למקווה אלא רק ביציאה ממנו, וכפי שכתב בפירוש בכסף משנה שם: "שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה, לא בעודו בתוך המקוה". לעומת זאת ברא"ש בנדרים עו,א ד"ה מציל משמע שהטמא נטהר כבר בעודו במקווה, וכן משמע בתוס' הרא"ש בשבת לה ע"א ד"ה וירד ויטבול. באחרונים דיון רחב בעניין זה, עיין ב'ספר המפתח' בהל' שאר אבה"ט שם ובאנצי' תלמודית ערך טבילה ציונים 84 - 99. לא מיציתי את הסוגיה, אך אציין לכמה ראיות לשיטה שהטהרה כבר כאשר האדם במקווה: א. מצאנו שנידה יכולה לטבול עם בגדיה ובכך היא והם נטהרים (ביצה יח ע"א). והרי כשהיא יוצאת מהמקווה היא יוצאת זמן קצר לפני הבגד (יתכן גם הפוך, אבל "אי אפשר לצמצם" שיצאו יחד ממש), ונמצא שהיא נטמאת טומאה קלה מחמת נגיעתה בבגד שעדיין טמא. ב. כיוצא בזה, במשנה בחגיגה פ"ג מ"א נאמר שאין מטבילים כלי בתוך כלי לקודש. הגמרא חותרת למצוא טעם לדין זה, ולא אומרת טעם מתבקש לכאורה על פי הכסף משנה: החשש שכאשר מוציאים את הכלים כלי אחד יעלה זמן קצרצר לפני השני ונמצא שהכלי שעלה ראשון נטמא במגעו של הכלי שעדיין בפנים (אם הוא אב הטומאה). ג. מהרמב"ם בהל' איסורי ביאה פי"ד ה"ו, על סדר טבילת גיורת, משמע במפורש שהגירות חלה ברגע הכניסה למים ולא ביציאה מהם, עיין שם. מכל מקום, הנפקא מינה שכתבת אינה מוכרחת. גם לשיטת הכסף משנה, שההיטהרות היא ביציאה מהמקווה, מסתבר שדי ביציאת מקצת מהגוף ואפילו אצבע, כפי שהוכיח בשו"ת תורת מרדכי (רבינוביץ) סי' קלו (הובא באנצ"ת שם, הערה 95, ועיינתי ומצאתי שציין לחלק מהראיות הנ"ל). אם כן, הוצאת האצבע והכנסתה היא טבילה חדשה.