שאל את הרב

  • הלכה
  • זמני התפילה והיום

זמן קריאת שמע במציאות ימינו

undefined

הרב שמואל אריאל

י"ד כסלו תשע"ו
שאלה
שלום הרב. מדוע מחשבים היום את סוף זמן קריאת שמע של שחרית ואת תחילת זמן ק"ש של ערבית על פי זמני הקימה של פעם? הרי הגדר הוא "בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים", והזמנים שנתנו חז"ל הם לכאורה רק תיאור המציאות; ואם כן היום, שאף אחד לא הולך לישון בחורף ב-5 וחצי, ויש הרבה אנשים שקמים אחרי 8 וחצי ואף אחר כך (יעידו על כך השטיבלים המלאים), לכאורה יהיה אפשר לקרוא ק"ש של שחרית עד מאוחר יותר, ולא יהיה ניתן לקרוא ק"ש של ערבית אלא משעה מאוחרת יותר! אי אפשר להסתפק באמירה שלא רוצים לשנות, שהרי יש כאן נפקא מינה לחומרא, ואולי אנשים לא יוצאים ידי חובת ק"ש של ערבית! ואם זה לא כך, מדוע? תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה! אכן בדורות האחרונים השתנו מאד זמני השינה והקימה של בני האדם, בעיקר בעקבות המצאת אמצעי התאורה המודרניים. אף על פי כן, אין הכרח להסיק שכתוצאה מכך זמני קריאת שמע אמורים להשתנות, וזאת מכמה סיבות: ראשית, השאלה מניחה שזמן קריאת שמע אינו תלוי בגדרים האובייקטיביים של התחלפות היום והלילה, אלא הוא תלוי אך ורק בהתנהלות האנושית, מתי אנשים הולכים לישון ומתי הם קמים. כך אכן עולה לכאורה מלשון הכתוב, "ובשכבך ובקומך", ומן המשנה שהזכרת (ברכות א', ג), "בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים". אולם בהתבוננות בסוגיות בעניין זה, ישנם מקורות שקושרים את זמן קריאת שמע גם להתחלפות היום והלילה האסטרונומיים. דהיינו שמקורות אלה פירשו, שכאשר התורה כותבת "ובשכבך" כוונתה היא ללילה, וכאשר התורה כותבת "ובקומך" כוונתה היא לתחילת היום. (המקורות מובאים בהרחבה שבסוף התשובה). על פי דרך זו, הזמן אינו תלוי רק בנוהג האנושי, וממילא אין הוא אמור להשתנות עם שינוי ההתנהלות של בני אדם. גם אם נתלה את זמן קריאת שמע באופן מלא בזמן השכיבה והקימה של בני אדם, עדיין לא בהכרח נכון לומר שכיום המציאות השתנתה באופן מוחלט לעומת המציאות שבימי התורה וחז"ל. גם כיום, ישנן אוכלוסיות שהולכות לישון בשעה מוקדמת יחסית, כגון קשישים וילדים. יש לשים לב עוד, שזמן קריאת שמע לא נקבע בשעת ההליכה לישון ממש, אלא קודם לכך, בשעה שבני אדם נכנסים לאכול את ארוחת הערב ואף בשעה שמתחילים להכין את הארוחה. (עיין בגמרא ברכות ב' ב, ובתוספות שם ד"ה "משעה", ובאופן כללי ברור שבזמן חז"ל אנשים התפללו ערבית ולאחר זמן הלכו לישון, ולא קראו קריאת שמע בשעת השכיבה לישון ממש). דהיינו ש"ובשכבך" אין משמעו זמן השינה ממש, אלא זמן המעבר משעות הפעילות של היום לשעות המנוחה של הלילה. ובפועל, גם כיום, יש אנשים שבשעת צאת הכוכבים מתחילים לארגן את ארוחת הערב ולהתארגן לשינה, ולגבי ילדים זהו פחות או יותר הזמן המקובל של תחילת ההתארגנות לשינה. (ניתן אף לטעון, שגם אנשים שאוכלים ארוחת ערב והולכים לישון בשעה מאוחרת, מתחילים את שעות הפנאי בערך בזמן החשיכה, וייתכן שגם זה כלול ב"ובשכבך", שאלו שעות המנוחה לעומת שעות הפעילות.) עוד יש להוסיף, שגם בזמן חז"ל היו פערים בזמני ההליכה לישון בין מקומות שונים, פערים שהגיעו לכדי שעה ושעתיים, ואף על פי כן זמן קריאת שמע נקבע באופן אחיד לכולם, ולא נקבע זמן נפרד לכל מקום ומקום (עיין בירושלמי ברכות פ"א הל' א, דף א' ב). אם נשליך זאת לזמננו, הרי שגם כיום ישנם מקומות שבהם מקובל ללכת לישון עם החשיכה, מסיבות של מחסור בתאורה או מסיבות אחרות, ולפיכך עדיין ניתן לומר שזמן החשיכה הוא זמן "ובשכבך" גם בימינו. לגבי הקימה בבוקר אכן הפער בין הדורות יותר בולט, אולם עדיין יש לשים לב, שגם בזמננו זמן הקימה המקובל הוא מוקדם יותר מאשר סוף זמן קריאת שמע, וכך למשל, מקומות העבודה ומוסדות הלימוד מתחילים את פעילותם בשעה שמונה. אכן ישנם אנשים לא מעטים שקמים מאוחר, אולם אין זו הנורמה. ומן הצד השני, נראה שגם בזמן חז"ל היו אנשים שאיחרו לקום, ובכל זאת לא התחשבו בהם לעניין קביעת זמן קריאת שמע. כך למשל נאמר באבות דרבי נתן (פרק כ"א): "מלמד שלא יתכוין אדם לישן עד שיעבור עליו זמן קריאת שמע, שכל זמן שאדם ישן עד שיעבור עליו זמן קריאת שמע נמצא בטל מן התורה, שנאמר... הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו". דהיינו שגם בזמנם לא כולם קמו עד שלוש שעות - היו אנשים שרצו לישון עד שעות מאוחרות יותר, ובכל זאת זמן קריאת שמע אינו מתחשב בהם, והוא מחייב את האדם לקום בשעה סבירה. עוד יש לציין, שבעצם השאלה אינה חדשה. גם בדורות הקודמים, לפני המצאת התאורה המודרנית, היו מקומות שבהם נוצר פער בין זמן קריאת שמע לבין זמני השכיבה והקימה בפועל, משום שבארצות הצפוניות זמני הזריחה והשקיעה משתנים בקיצוניות בחורף ובקיץ, ואין התאמה בינם לבין זמני הפעילות האנושית. אף על פי כן, הפוסקים נקטו את זמני קריאת שמע כפי ההגדרות שהגדירו חז"ל, ולא טענו שיש לשנות את הזמנים על פי זמני השכיבה והקימה בפועל. (יש מן הראשונים שחידשו קולות בזמני קריאת שמע - עיין למשל בתוספות ברכות ב' א, ד"ה "מאימתי", אולם הם עשו זאת כפרשנות לזמנים המופיעים בחז"ל, ולא טענו שבארצותיהם יש לשנות מן הזמנים הקבועים). דהיינו שהם סברו כפי הנראה בדומה לטענות שהצגנו, שעל פיהן הזמנים הם קבועים ואינם משתנים בכל זמן ובכל מקום לפי ההתנהלות האנושית. הרחבה: כפי שנכתב לעיל, ישנם מקורות הקושרים את זמן קריאת שמע גם לזמני היום האובייקטיביים ולא רק להתנהלות האנושית. נביא מקורות בכיוון זה: א. בסוגיה בברכות דף ב' ב, מופיעות שש דעות של תנאים בעניין תחילת זמן קריאת שמע של ערבית. רוב הדעות תולות את הזמן בפעילות האנושית (כגון "משהעני נכנס לאכול פתו במלח", "משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות"), אך שתי דעות קושרות את זמן קריאת שמע לזמנים הלכתיים אובייקטיביים, התלויים בתופעות אסטרונומיות ולא במעשי בני אדם: "משעה שקדש היום בערבי שבתות" - שקיעת החמה, ו"משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן" - צאת הכוכבים. יש מקום לומר שהמחלוקת היא עקרונית - האם הזמן תלוי רק בהתנהגות בני אדם, או צמוד גם לזמני היום האובייקטיביים. ולהלכה, כמובן, נפסקה הדעה של צאת הכוכבים, דהיינו שהזמן תלוי במציאות האובייקטיבית ולא רק בפעילות האנושית. ב. לכאורה ניתן לומר שזמן צאת הכוכבים נקבע כזמן קריאת שמע לא בגלל עצם התופעה ההלכתית-אסטרונומית, אלא משום שמסיבה כלשהי באותו זמן גם מתחילה ההליכה של בני אדם לישון. אולם הירושלמי (ברכות פ"א הל' א, דף א' ב) אומר שמי שקרא את קריאת שמע לפני צאת הכוכבים, זהו ספק (ודינו לחומרא), משום שהזמן שלפני צאת הכוכבים הוא בין השמשות, שמעמדו בהלכה הוא מסופק. מכאן עולה, שזמן קריאת שמע תלוי בשעת כניסת הלילה ההלכתי, ולפיכך הספק של בין השמשות שייך גם לגביו. אם זמן קריאת שמע אינו תלוי בזמני היום ההלכתיים הרגילים אלא רק בפעילות האנושית, אין שום סיבה לתלות אותו בספק של בין השמשות. ג. הגמרא בברכות י"א א אומרת, שלשם קביעת הזמן של קריאת שמע יכלה התורה לכתוב "בערב ובבוקר" במקום "ובשכבך ובקומך", ולפיכך בית שמאי מדייקים מן המילים "ובשכבך ובקומך" דין נוסף. משמע מכאן, שעצם הזמן של קריאת שמע הוא מקביל ל"ערב ובוקר" האובייקטיביים, ואין בין הניסוחים נפק"מ לעניין הגדרת הזמן. (בית הלל אמנם חולקים שם על הלימוד של בית שמאי, אבל לא בהכרח הם חולקים על ההנחה הזו.) ד. הרמב"ם (הל' קריאת שמע א', א) כותב: "פעמים בכל יום קוראין קריאת שמע, בערב ובבקר, שנאמר 'ובשכבך ובקומך' - בשעה שדרך בני אדם שוכבין, וזה הוא לילה, ובשעה שדרך בני אדם עומדין, וזה הוא יום". דהיינו שהרמב"ם מגדיר את זמן קריאת שמע כ"ערב ובוקר", וקושר את זמני השכיבה והקימה עם הזמנים האובייקטיביים של "יום ולילה" - כאשר התורה כותבת "ובשכבך" הרי זה לילה, וכאשר התורה כותבת "ובקומך" הרי זה יום. ה. עוד אפשר לקשור לעניין זה את ברכות קריאת שמע שתיקנו חכמים, שהברכה הראשונה ("יוצר אור" ו"מעריב ערבים") עוסקת בחילופי היום והלילה. דהיינו שחכמים ראו את מצוות קריאת שמע כקשורה בחילופי היום והלילה, ולא רק בהתנהלות האנושית.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il