האיסורים נובעים לפי הבנתי מדבריו של שמואל: "קול באשה ערווה" והוא מוסיף ואומר: כמו שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. איני מבין מהי האסכתא שהביא שמואל בדבריו? מה עוד שאין, לפי השפה העברית כל קשר בין ערב לערווה. ושאלה נוספת באותו עניין: האם יתכן שבשיר השירים, המכונה בפי רבי עקיבא "קדש קדשים" יימצא דבר ערווה? ועוד: במכילתא של רבי ישמעל ובזו של רבי שמעון בר יוחאי יש פירוש אחר, שונה לחלוטין לאותו משפט. המכילתות האלה, לפי דעת העוסקים במחקרן, נערכו כשלוש מאות שנה לאחר ימיו של שמואל, ולא מוזכר בהן לא שמואל ולא דבריו בהקשר לאותו משפט. מוזר בעיני כי על קביעתו של שמואל לא נערך שום דיון בתלמוד, כי שנערך בדרך כלל כאשר בסופו של דיון נקבע "הלכה כ..."

דבריו של שמואל הם פשוטים בהלכה שלא נחלק בהם אדם מעולם. חכמים הסמיכו על הפסוק - ואין להקשות שבמקומות אחרים דרשו דרשות נוספות - כך לא פוסקים הלכה. בפירטי האיסור יש מקילים יותר ויש מחמירים - כיון שזהו איסור דרבנן ניתן להקל כדעת הפוסקים המקילים. (פעמים רבות לא נאמר בתלמומוד הלכה כ... ולמרות זאת הראשונים פוסקים)