(רמבם ספר קרבנות הלכות שגגות פרק עשירי הלכות א ו"ה"). בהלכה א ראינו שמי שנכנס למקדש טמא או טמא שאכל קודש חייב קורבן עולה ויורד(ולא חטאת!),ובהלכה ה כתוב שזדונם בכרת.והרי ידוע ש"כל שזדונו כרת שגגתו חטאת" ,איך מתיישבת הקושיא? תודה רבה!

שלום כפי שאנו מכירים לכל כלל יש יוצא מן הכלל וכך מסביר זאת רבי עובדיה מברטנורא: הכלל אומר: כל ל"ו הכריתות שבתורה, על כולן חייבין על שגגתן חטאת, חוץ מחמשה שבהן שאין חייבין על שגגתן חטאת, והן מילה וקרבן פסח, לפי שהן מצות עשה, אע"פ שיש על זדונן כרת אין חייבין על שגגתן חטאת, כיון שבחטאת כתוב (ויקרא ד) "אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה". ומגדף, מפני שאין בו מעשה, והכתוב אומר בחטאת, "לעושה בשגגה", יצא מגדף שאין בו מעשה. וטומאת מקדש וקדשיו אין חייבין על שגגתן אלא קרבן עולה ויורד האמור בויקרא. כפי שמבואר במשנה בתחילת מסכת כריתות (פרק א' משנה א-ב) ובמסכת הוריות פרק ב' משנה ג' בפירוש רבי עובדיה מברטנורא. יום טוב