שאלה: האם קטן יכול לעלות קטן בשבת למניין שבעה/מפטיר/הפטרה או בשני וחמישי והאם יכול לשמש כבעל קורא?

שלום רב לשואל היקר ! א. ראשית יש לחלק, בעוד שלעלות קטן לתורה, לברך ולקרוא - מותר באופנים שיובאו לקמן, מכל מקום אין לעשותו ש"ץ קבוע להוציא את הרבים, וכמ"ש מרן החיד"א: "קטן לא יהיה ש"ץ לקרוא הפרשה עד שיהיה בן י"ג שהביא ב' שערות. ואם קרא הפרשה, אם הגיע לחינוך - עלתה להם הקריאה". אולם בית כנסת שאין שם מי שיודע לקרוא אלא הקטן - יש ליתן לקטן, אולם אם יש גדול שאפשר לסמן לו - עדיף. ב. לגבי עליית קטן לשני וחמישי: לכתחילה אין להעלות קטן למניין ג' עולים, עם זאת כשיש צורך גדול כגון חתן בר מצוה שטרם מלאו לו י"ג שנה וכבר התכונן לקריאה ותהיה לו עוגמת נפש אם לא יעלה, וכן אם כבר העלו את הקטן - יעלה ויברך. ג. לגבי עליית קטן בשבת: מנהג רוב הספרדים - שקטן יכול לעלות למניין שבעה עולים. מנהג האשכנזים שלא להעלות אלא להפטרה (ולמפטיר כשיש צורך). מנהג ג'רבא - לא לעלות קטן כלל. מנהג יוצאי תימן - לעלות קטן לשישי דוקא. מנהג המקובלים ההולכים ע"פ האריז"ל לעלות קטן - לעליה השביעית דוקא. *אין מנהג במקום - ניתן להקל כשיש צורך. יש לשקול היטב אם להכיל מנהג חדש במקום כשהדבר עלול לגרום למתח בציבור וכד', כמו כן יש לדאוג שההנהגה החדשה לא תיגרום לטורח ציבור. העיקר שלא לריב על כך אלא להרבות באהבה ושלום. "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". מקורות: א. דברי החיד"א לגבי דין קטן המשמש כבעל קורא נמצאים בס' לדוד אמת (ה', כ"ז). עי' מ"ב (סי' רפ"ב ס"ק י"ג) שאפשר להקל בשעת הדחק. וראה מה שכתב מרן השו"ע (קמ"ב, ב') וכה"ח (שם י"ד), ומשמע שודאי עדיף גדול. ואם רוצים להרגיל את הילדים לקרוא כשיש צורך - יברך ויקרא לעצמו ולא יקרא לאחרים כעולה מדברי שעה"צ (רפ"ב סקט"ז), וכה"ח (שם כ"ג). ב. עיין שם, וכ"כ בברכי יוסף (סי' רפ"ב) שאין להעלות קטן למניין ג', וכ"כ בשו"ת שמש ומגן (ח"ב סי' נ"ה) שאין לעלות קטן למנין שלושה, אלא אם כן זה יום שהוא מתחנך לבר מצוה שלו בהנחת תפילין. ועי' בספר החיים (י"א, ד') שבדיעבד אם עלה קטן בשני וחמישי או במנחה של שבת - עלתה להם קריאה, ועי' עוד בס' דרך התורה פ"ט בכל האמור. ג. כתב מרן השו"ע (סי' רפ"ב סע' ג') ע"פ הגמ' במגילה (כג., סוכה יד:, נזיר יט., סנהדרין י:): "הכל עולים למניין שבעה אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין". אולם המ"ב (שם סקי"ב) כתב שלא נהגו להעלות קטן אלא למפטיר, ובמ"ב בסימן רפ"ד (סק"ז) משמע שקטן קורא לעצמו, ועי' כה"ח (רפ"ב, מ"ב) שיש מנהג שהגדול עולה מפטיר והקטן הפטרה ויש להם ע"מ שיסמוכו כמ"ש מרן הב"י עיי"ש. האשכנזים נהגו לעלות חתן בר מצוה להפטרה דוקא, כיון שלעיתים טרם מלאו לו י"ג שנה, אולם יש הפטרות שכתבו הפוס' שאין לקטן לעלות כגון הפטרת "זכור" ו"פרה" וכדומה, ואם בכל זאת עלו דעת הרמ"א (רפ"ב, ד') שאין להורידו להחליפו בגדול אפ' בהפטרת זכור. ועיין בס' ברית כהונה (מערכת ס"ת אות ח') לגבי מנהג ג'רבה. וראה בסידור "תכלאל" דיני קריאת התורה לגבי מנהג תימן ע"פ הזוהר הקדוש (שלח קסד.) שעליית שישי היא המכובדת ביותר והיא בחינת יסוד, צדיק, והתינוקות שלא טעמו טעם חטא ולא ראו קרי ראויים הם לעלייה זו. ועיין בברכ"י (שם ע"פ שעה"כ עג ע"ד), ש"הכל עולים למניין שבעה", היינו שניתן לעלות קטן דוקא לשביעי, וכתב שם טעם ע"פ סוד. וראה בילקו"י (רפ"ב ח') שכתב שכאשר מסופקים אם יש מנהג להחמיר - יש להקל כדי לחנכו ולהרגילו בטעמי המקרא. בברכת התורה,