שלום במשפחתנו יש ספרדים ואשכנזים. אנו עושים שבת משפחתית ורוצים להגיש פסטה עם רוטב עגבניות מוכן מראש בסעודה שלישית. האם וכיצד ניתן לחמם את הפסטה והרוטב מבלי להכשיל אף עדה. בברכה ותודה. (הכוונה האם ניתן לבשל לפני שבת את הפסטה, ולחמם אותה עם הרוטב המוכן (רוטב של חברת ברילה בצנצנת מוכן להגשה, בכמות שיהיה סמיך אך לא נוזלי) בשבת.

תשובה בקצרה לספרדים הפוסקים כרב עובדיה מותר לחמם את הפסטה עם הרוטב הקר, כל עוד יש יותר פסטה מרוטב. לרוב הפוסקים האשכנזים מותר לחמם את התבשיל רק אם הרוטב קרוש ולא נוזלי לגמרי, וגם אז ראוי לכתחילה להניח את התבשיל על הפלטה לפני שהפלטה תידלק (לכוון שעון שבת מראש). על כן אם יש הרוטב נקרש כאשר מכניסים אותו למקרר, גם האשכנזים יכולים לחמם את הפסטה לכתחילה עם הרוטב (וראוי להניח על הפלטה לפני שהיא תידלק). במקרה שיש מעט רוטב שדבוק לפסטה ואם יוציאו את כל הפסטה מהכלי לא יישאר רוטב, נראה שניתן לחמם את הפסטה לכל הדעות (יש חולקים אך המנהג להתיר). יישר כוח תשובה בהרחבה אין בישול אחר בישול המשנה בשבת קמ"ה: פסקה ש"כל שבא בחמים מערב שבת (רש"י- כלומר שהתבשל), שורין אותו בחמין בשבת". תוס', רי"ו, הר"ן וכל הראשונים [חוץ מהמרדכי שהסתפק בביאור דעת ר"ת. ובכל מקרה המג"א (ס"ק י"ד וט"ו) והמשנ"ב (ס"ק ל"ג וס"ק ל"ה) הבינו שגם ר"ת מסכים] ביארו שהמשנה התירה להשרות תבשיל שכבר התבשל בכלי ראשון, ולומדים ממנה שאין בישול אחר בישול. השו"ע (סי' שי"ח, סע' ד') פסק שאין בישול אחר בישול. בישול אחר בישול בתבשיל נוזלי הגמ' בשבת ל"ד. פסקה שאסור להטמין בשבת אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל, "שמא ירתיח". נחלקו הראשונים בביאור הגמ': א. רש"י ביאר שהחשש "שמא ירתיח" הינו שמא כשיבוא להטמין יגלה שהקדרה כבר קרה ויבוא לחמם אותה, ונמצא מבשל בשבת. הסמ"ק (סי' רפ"ב) והרא"ש (פרק ג', סי' י"א) ביארו שרש"י דיבר על מקרה שהתבשיל מבושל כל צרכו (שהרי אין דרך להטמין תבשיל שצריך להתבשל עוד בדבר שאינו מוסיף הבל). בעקבות כך הרא"ש הקשה- מהמשנה הנ"ל בשבת קמ"ה: מוכח שאין בישול אחר בישול אז כיצד ייתכן שרש"י אוסר מחשש שמא יבשל את התבשיל שכבר התבשל?! הרא"ש תירץ- אין בישול אחר בישול רק בתבשיל יבש, אך בתבשיל לח יש בישול אחר בישול. המשנה דיברה על יבש, לעומת הגמ' בל"ד. שדיברה על תבשיל שיש בו רוטב [המשנ"ב ביאר שהסברא לחלק בין לח ליבש, הינו שתבשיל לח שהצטנן "בטל ממנו שם בישולו הראשון" וכשאר מחממו ממש מבשל אותו]. הסמ"ק, רי"ו, ר' יונה וייתכן שגם הרא"ש פסקו כביאור הרא"ש ברש"י שאין בישול אחר בישול רק בתבשיל יבש, אך בתבשיל לח יש בישול אחר בישול. ב. הרא"ש (פרק ג', סוף סי' י' וסי' י"א, לפני שהביא את דעת רש"י) ביאר שהחשש "שמא ירתיח" הינו שמא יחתה בגחלים כדי לחמם את התבשיל (ואין חשש שמא יבשל, שהרי אין בישול אחר בישול). כאמור, לאחר ביאור זה הרא"ש הביא את דעת רש"י הנ"ל ולא פירט כמי הוא עצמו סובר. אך הרמב"ם, הרשב"א והר"ן (נראה שגם הרי"ף וכל מי שלא הזכיר חילוק בין לח ליבש) פסקו בפירוש שאין בישול אחר בישול גם בלח. השו"ע (סי' שי"ח, סע' ד') פסק כרש"י ע"פ ביאור הרא"ש שיש בישול אחר בישול בלח. הבא"ה הביא שהגר"א (סי' רנ"ג ס"ק ס"ב) כתב שדעת רש"י אינה מוכרחת (אך לא כתב בפירוש כמי פסק). הרמ"א הסכים עם השו"ע, אך סייג על פי ר' יונה שרק במקרה שהתבשיל הנוזלי "מצטמק וטוב לו", יש בישול אחר בישול בלח. הרמ"א הוסיף (סע' ט"ו) כרי"ו שכל עוד התבשיל לא התקרר לגמרי, אין בישול אחר בישול גם בלח. המג"א (ס"ק י"ב) והמשנ"ב ביארו שהשו"ע חלק ואסר לחמם לח שירד מחום שהיד סולדת בו גם אם עדיין יש בו חמימות. המשנ"ב (ס"ק צ"ט) פסק שהמנהג כרמ"א. הגדרת תבשיל נוזלי הבית יוסף (סי' רנ"ג) הביא שרי"ו בשם ר' יונה אסר לחמם תבשיל ש"רובו רוטב" שכבר התקרר. מדבריו מדויק שאם מדובר על תבשיל מוצק שיש בו מעט רוטב, הוא נחשב כתבשיל מוצק וממילא לכל הדעות מותר לחמם אותו בשבת גם אם הוא כבר הצטנן. אך במקום אחר הבית יוסף (סי' שי"ח) הביא בשם רי"ו בלשון אחרת שאסור לחמם "כל דבר שנצטנן... ויש בו רוטב". מדבריו נראה שאסור לחמם תבשיל שרובו מוצק ויש בו רק מעט רוטב. בכמה מקומות מוכח מדברי השו"ע שגם אם יש רק קצת רוטב אסור לחמם אותו בשבת. לדוג' בסי' שי"ח, סע' ד' כתב "יש (בו) בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק". נראה שגם אם יש מעט רוטב, אסור. וכן בסע' ח' כתב "אם הוא תבשיל שיש בו רוטב... אסור". גם המשנ"ב (במקומות רבים, לדוג' בס"ק ל"ט ובשעה"צ ס"ק ס') אוסר לחמם תבשיל יבש שיש בו מעט רוטב. אך לכאורה יש סתירה בשו"ע, שהרי בסע' ט"ז השו"ע התיר לחמם פשטידה קרה שיש בה שומן קרוש שייהפך לנוזל כאשר יתחמם, לעומת זאת לעיל הוכח שהשו"ע אוסר לחמם תבשיל שרובו יבש ומיעוטו לח! הלבוש והט"ז ביארו שיש טעות סופר בשו"ע, שהרי השומן הופך לנוזל והשו"ע אסר בישול אחר בישול בלח. אך המג"א, מנחת כהן, דרישה, המשנ"ב (ס"ק ק') ועוד קיימו את גירסת השו"ע וביארו שמותר לחמם שומן קר שנקרש משום שלפני החימום הוא מוצק והולכים אחר ההתחלה. לעומת השו"ע, הרמ"א (סע' ט"ז) אסר לכתחילה לחמם שומן קר שנקרש (לא משום בישול אלא מחמת הולדת דבר חדש), אך התיר לכתחילה במקום צורך. המשנ"ב (ס"ק ק"ו) התיר לכתחילה לחמם שומן קר שנקרש בתנאי שיניח אותו לפני הכירה/פלטה שהאש תידלק (אך אסר לעשות כן בפני עם הארץ). לעומת המחמירים (השו"ע, הלבוש, הט"ז, המשנ"ב ועוד) כרי"ו הנ"ל [שמובא בב"י בסי' שי"ח] שאוסר לחמם תבשיל קר שרובו יבש ומיעוטו נוזל; הפמ"ג (סי' רנ"ג, מש"ז, ס"ק י"ג), המנחת כהן (משמרת השבת, ש"ב פ"ב, התנאי השני; מובא באליה רבה, שי"ח, ס"ק י"א) והרב עובדיה יוסף (יביע אומר, חלק ו', או"ח סי' מ"ח, ט"ז) התירו לכתחילה לחמם תבשיל שרובו יבש ויש בו מעט רוטב [כרי"ו בשם ר' יונה המובאים בב"י סי' רנ"ג]. יוצא שאע"פ שלהלכה יש בישול אחר בישול בתבשיל נוזלי, יש פוסקים המתירים לחמם תבשיל שרובו יבש ומיעוטו נוזל (הפמ"ג, מנחת כהן והרב עובדיה). גם בקרב החולקים, רבים (המג"א, המשנ"ב ועוד) מתירים לחמם נוזל קר קרוש שיהפוך לנוזל כאשר יתחמם (לעומת הלבוש והט"ז שאוסרים), ולמרות שלכתחילה אסור משום הולדה, ניתן להניח לפני שהפלטה נדלקת (על פי המשנ"ב לעיל). על כן למעשה נראה שהספרדים הסוברים כרב עובדיה יכולים לחמם לכתחילה את הפסטה ביחד עם הרוטב מפני שהרוטב הוא מעט. לאשכנזים יותר מורכב, שהרי רוב הפוסקים האשכנזים אסרו לחמם רוטב קר גם כאשר הוא המעט. אך אם מדובר על רוטב שנקרש כאשר הוא מתקרר (אפשר להכניס את הרוטב למקרר כדי שייקרש), אפשר להניח אותו לכתחילה על הפלטה לפני שהפלטה תידלק. במקרה שיש מעט רוטב שדבוק לפסטה באופן שאם יוציאו את כל הפסטה מהכלי לא יישאר רוטב; נראה שעל העדות יתירו לחמם את הפסטה (יש חולקים אך המנהג להתיר). הרי כמו שבמקרה שיש עוף עם רוטב, מותר להוציא את חתיכות העוף מהרוטב ולחמם אותם ורוב הפוסקים לא הצריכו לנגב אותם למרות שנשאר עליהם לחלוחית; כך גם לעניין הפסטה עם הרטוב הדבוק. הרב יונתן קורנבלום