איוב פרק לד

(א) ויען אליהוא ויאמר: (ב) שמעו חכמים מלי וידעים האזינו לי: (ג) כי אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכל: (ד) משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב: (ה) כי אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי: (ו) על משפטי אכזב אנוש חצי בלי פשע: (ז) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים: (ח) וארח לחברה עם פעלי און וללכת עם אנשי רשע: (ט) כי אמר לא יסכן גבר ברצתו עם אלהים: (י) לכן אנשי לבב שמעו לי חללה לאל מרשע ושדי מעול: (יא) כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו: (יב) אף אמנם אל לא ירשיע ושדי לא יעות משפט: (יג) מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה: (יד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף: (טו) יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב: (טז) ואם בינה שמעה זאת האזינה לקול מלי: (יז) האף שונא משפט יחבוש ואם צדיק כביר תרשיע: (יח) האמר למלך בליעל רשע אל נדיבים: (יט) אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם: (כ) רגע ימתו וחצות לילה יגעשו עם ויעברו ויסירו אביר לא ביד: (כא) כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה: (כב) אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און: (כג) כי לא על איש ישים עוד להלך אל אל במשפט: (כד) ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם: (כה) לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו: (כו) תחת רשעים ספקם במקום ראים: (כז) אשר על כן סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו: (כח) להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע: (כט) והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד: (ל) ממלך אדם חנף ממקשי עם: (לא) כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל: (לב) בלעדי אחזה אתה הרני אם עול פעלתי לא אסיף: (לג) המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר: (לד) אנשי לבב יאמרו לי וגבר חכם שמע לי: (לה) איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל: (לו) אבי יבחן איוב עד נצח על תשבת באנשי און: (לז) כי יסיף על חטאתו פשע בינינו ישפוק וירב אמריו לאל: