(א) ויען יהוה את איוב מנהסערה (מן הסערה) ויאמר: (ב) מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת: (ג) אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני: (ד) איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה: (ה) מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו: (ו) על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה: (ז) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים: (ח) ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא: (ט) בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו: (י) ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים: (יא) ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך: (יב) המימיך צוית בקר ידעתה שחר (ידעת השחר) מקמו: (יג) לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה: (יד) תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש: (טו) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר: (טז) הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת: (יז) הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה: (יח) התבננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כלה: (יט) אי זה הדרך ישכן אור וחשך אי זה מקמו: (כ) כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו: (כא) ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים: (כב) הבאת אל אצרות שלג ואוצרות ברד תראה: (כג) אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה: (כד) אי זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי ארץ: (כה) מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות: (כו) להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו: (כז) להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא: (כח) היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל: (כט) מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו: (ל) כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו: (לא) התקשר מעדנות כימה או משכות כסיל תפתח: (לב) התציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם: (לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ: (לד) התרים לעב קולך ושפעת מים תכסך: (לה) התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו: (לו) מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה: (לז) מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב: (לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו: (לט) התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא: (מ) כי ישחו במעונות ישבו בסכה למו ארב: (מא) מי יכין לערב צידו כי ילדו אל אל ישועו יתעו לבלי אכל: