ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- מחיית עמלק
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
כל שנה, בפרוס עלינו חג הפורים, מספרים יודעי דבר על אותו הפרופסור שבפורים דפרזים שוהה בירושלים ובפורים דמוקפים נמצא בתל אביב. כך מתחמק לו הפרופסור מלציין את חג הפורים, שלשיטתו (העקומה) איננו חג מוסרי. בעלי הלכה דנים בשאלה ההלכתית - האם אכן פטור הפרופסור מקריאת מגילה ושאר מצוות היום, ואילו בעלי אגדה דנים בשאלות - האם מצוות מחיית עמלק 'מוסרית' בימינו? וגם אם איננה 'מוסרית', וכי מה בכך?
עמלקיות באדרת אנטישמית
1)הרב ישראל רוזן שליט"א - ראש מכון 'צומת'
ה'עמלקיות' מתפרשת בחז"ל, ובהגות הדורות, כשנאה תהומית לישראל, ללא פשר וללא... סכסוך גבולות או מרחב מחיה. בשפת ימינו זו האנטישמיות, השנאה הכבושה כלפי עם ישראל באשר הוא!
ידועה ומפורסמת האימרה בשם הגאון רבי חיים סולובייצ'יק זצ"ל כי מצוות מחיית עמלק נוהגת לדורות, גם אם העם העמלקי איננו מוכר ואיננו מזוהה בימינו. מצוה זו איננה דוקא כלפי הצאצאים הביולוגיים של אומה זו, אלא גם, וכיום בעיקר ורק, כלפי צאצאיה הרוחניים.
דבריו נסמכים על הרמב"ם בהלכות מלכים שכתב (פ"ה ה"ד): "מצות עשה להחרים שבעה עממין... וכבר אבד זכרם", ובהלכה העוקבת כתב "וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואיבתו" - ולא העיר כי "אבד זכרם".
ה'עמלקיות' מתפרשת בחז"ל, ובהגות הדורות, כשנאה תהומית לישראל, ללא פשר וללא... סכסוך גבולות או מרחב מחיה. בשפת ימינו זו האנטישמיות, השנאה הכבושה כלפי עם ישראל באשר הוא!
מכאן שאין סיכוי לרצות את העמלקיות, להתפשר או להתפייס עמה! "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" - ועם הלכה אין מתווכחים! קביעה זו היא מעין 'חוק איתני טבע' שצריך לדעת לחיות עמו, להלחם בו, להדביר אותו - אך לא להיכנע או להשלים עימו.
וגזירה מגבוה היא שהעמלקיות תהיה כרוכה בעקבנו עד... דורו של משיח. כך אמרו במדרש (תנחומא סוף תצ"א): "מלחמה לה' בעמלק מדֹר דֹר; ר' אלעזר המודעי אומר: מדורו של משה ומדורו של שמואל; ר' אליעזר עומר: מדורו של משיח ". ובמדרש נוסף: (פסי"ר יב): "ויחלוש יהושע - וישרש אינו אומר, אלא ויחלוש יהושע את עמלק, כזה שחולש ומשתייר..."
כל דור והעמלקיות שלו. מולה צריכים לעיתים להלחם באכזריות, כפי שנהג שמואל באגג (הפטרת שבת זכור): "וישסף שמואל את אגג לפני ה'" (שמ"א ט"ו). פסוק זה קשה לקוראו והתיאור המדרשי ה'פלסטי' קשה עוד יותר (ילק"ש קכ"ג).
אך זאת למודעי, בניגוד לשבעת עממין שם פסק הרמב"ם כי מדובר במצוה אישית "וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה", במחיית העמלקיות-האנטישמיות לדורותיה לא נמסרה רשות לכל יחיד. המאבק חייב להיות לאומי וכלל ישראלי, בבחינת "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", ולא מלחמת יחיד! וגם זו אולי על פי נביא, או גדולי ישראל בבחינת "חכם עדיף מנביא".
שתי מסקנות עולות מן הדברים : א) לדעתי אין להחשיב את הפלסטינים ותומכיהם באיזור כ'עמלק', פרט אולי לאיראנים, משום שמדובר בסכסוך בינלאומי מובהק. ב) אין מקום ליחידים או לקבוצות פרטיות לנקום בעמלק ולקעקע ביצתו. זה ענין לעם כולו, על פי גדוליו.
מוסר מלחמה במלחמה בעמלק
2) הרב חיים גרינשפן שליט"א - ר"מ בישיבת 'מצפה יריחו'
צדקנות יתירה של רחמים שלא במקומם - סופה רֵשע, ולעומתה - הצדק התורני, המורה מתי אין לרחם, הוא הישר והטוב. מלחמת עמלק היא השמדת הרע הבא להשמיד, והיא המלמדת את הכלל שאין לרחם על מי שאין בלבו רחמים הדדיים
שאלת המוסריות האנושית שבמלחמת עמלק היא אכן כבדה, וכבר טעה בה אחד מגדולי עולם - שאול המלך, ש"בחמלתו על אגג נולד אויב".
לפני שבאים לענות על שאלת המוסריות שבמחיית עמלק, יש לענות על השאלה האם לגיטימי בכלל לשאול שאלה כזאת. ואמנם, מצינו אצל גדולי ישראל (רש"י לברכות ל"ג, והמהר"ל בתפארת ישראל פרק ו') שיטות לפיהן המצוות אינן אלא גזירת מלך, למעלה מההשגה האנושית. לפי שיטות אלו ודאי שאין מקום לשאלת המוסריות שבמצוה.
אמנם לעומת זאת, רוב הראשונים (הרס"ג, הרמב"ם והרמב"ן) סוברים שהמצוות ניתנו גם להשגה אנושית, וכן כתב הרב קוק בהקדמת "מוסר הקודש": "אסור ליראת שמים שתדחוק את המוסר הטבעי של האדם". ממילא, לאור שיטות אלו, עלינו למצוא את המוסריות הטמונה במצוה זו.
התשובה יכולה להתברר רק מתוך הבנת מהותו של העם העמלקי ומלחמתו בישראל. במאמרי הראי"ה כותב הרב קוק ש"הנבואה... העידה על גזע עמלק שניגודו לאור ישראל הוא ניגוד עצמי". כלומר, ברור לנו מתוך גילוי נבואי נצחי ששנאת עמלק לישראל אינה מקרית אלא עצמית. עמלק הכריז מלחמת חורמה הסטורית בכל האור והטוב המופצים בעולם על ידי ישראל.
מחיית הרע העצמי, העומד כשטן נגד הופעת הטוב בעולם, היא תכלית ההטבה לישראל ולעולם כולו, וכמו שכותב שם הרב: "כמה חשוך ושפל היה העולם מבלעדי האכזריות הזו שלנו".
ולמציאות דורנו : עמלק, "ראשית גוים", הוא אב-טיפוס לגוים הנלחמים בישראל והוא הפותח את הפתח לשנאת היהודים בכללה. על אותה הדרך מהווה גם ציווי המלחמה בו בנין אב לאופי מלחמות ישראל באויביהם הקמים עליהם לכלותם.
מרחמי שאול על אגג למדו חז"ל את הכלל ש: "הרחמן על אכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים". צדקנות יתירה של רחמים שלא במקומם - סופה רֵשע, ולעומתה - הצדק התורני, המורה מתי אין לרחם, הוא הישר והטוב. מלחמת עמלק היא השמדת הרע הבא להשמיד, והיא המלמדת את הכלל שאין לרחם על מי שאין בלבו רחמים הדדיים: "כי תצא למלחמה על אֹיבֶך - יהיו בעיניך כאויבים. אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך" (דברים כ' ורש"י שם).
ועל כיוצא בזה מבטיחה התורה "ונתן לך רחמים ורחמך": כאשר לא נרחם על מי שלא ראוי לרחמים - הקב"ה יגמול לנו ויחזק בנו מידה זאת.
הלקחים ממלחמת עמלק לימינו
3) הרב יוסי פלאי שליט"א - ר"מ בישיבת 'עוד יוסף חי'
העמלק המודרני שעניינו הטלת ספק בכל דבר מתחבא בחלק ניכר מ"התרבות המערבית" של היום (בעיקר ה'פוסט') שכופרת בכך שיש מושגים מוחלטים של אמת וצדק. כאשר הגישה הזו מתחברת עם רגש רחמנות מופרז - זה כבר ממש אסון
עמלק מופיע כעם שיודע לזהות את נקודת התורפה שלנו ולנצל את החולשה: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". בתור שכזה, עמלק הוא מומחה בניצול הרחמנות היהודית, שהרי יהודים הם באמת "רחמנים בני רחמנים". כך נכשל שאול המלך כשנכנע לרגש הרחמנות כלפי אגג שידע 'לנגן' על הרגשות. אינני יודע האם לאויב הערבי אשר בארצנו יש קרבה ממשית לעמלק (וראה פרקי דר"א פרק מ"ג), אך ודאי שאת התכונה העמלקית הזו של ניצול הרחמנות היהודית הוא למד היטב והפך לשיטה - החל ממחבלים המסתתרים בקרב אוכלוסיה אזרחית תמימה (כביכול), וכלה בחטיפת חיילים יהודים בכדי שהממשלה הכושלת תשחרר תמורתם המוני מרצחים.
מלחמת עמלק מלמדת אותנו מהו המקום של מידת הרחמים. מידת הרחמים, כמו כל מידה, צריכה להיות מדודה ולא להתפרץ מעבר לגבולה. את הגבולות הנכונים של המידות צריך לקבוע השכל , על פי היסוד החשוב - הנכון בחיי הפרט ובהנהגת הציבור גם יחד - ש" המוח שליט על הלב ". יתירה מזו, מידה שנשארת רק ברמת הרגש, ואינה מונחית על פי שיקולים של אמת וצדק, סופה להפוך לקריקטורה של עצמה: למשל, האם לשחרר מחבלים בכדי להחזיר שבוי יהודי זוהי רחמנות, או אולי התאכזרות על כל מי שהמרצחים המשוחררים יפגעו בו (ח"ו) בעתיד?
אם כן, הלקח הראשון הוא פשוט להפעיל את השכל. אבל גם זה עדיין לא מספיק, כיון שלעמלק יש תכונה נוספת והיא היכולת לעורר ספק - כמו שרמזו בספרים הקדושים: עמלק גימטריא ספק. השכל יכול להיות מלא ספקות, וגם זו תכונה יהודית טיפוסית; להטיל ספק בכל דבר, "ואולי להיפך?" העמלק המודרני שמנצל את התכונה הזו מתחבא בחלק ניכר מ"התרבות המערבית" של היום (בעיקר ה'פוסט') שכופרת בכך שיש מושגים מוחלטים של אמת וצדק. כאשר הגישה הזו מתחברת עם רגש רחמנות מופרז - זה כבר ממש אסון: כי אחרי שהכל מוטל בספק מנסים להחזיק רק ברגש האהבה והרחמים כאילו הוא הדבר היציב היחיד בעולם.
כתשובה לכל זה אנו חייבים לאחוז בתורה, השכל השולט על הלב מחליט על פי אמות המידה של התורה שהיא אמת אלוקית אובייקטיבית. וכדוגמה מעשית: במקום המושגים המעוותים של "טוהר הנשק", צריך לפעול לפי כללים הגיוניים שנקבעים על פי התורה. הכללים צריכים להתברר בבתי המדרש, וכל חייל יהודי צריך להשמע להם - ואך ורק להם.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הקשבה בזמן של פילוג
מה המשמעות הנחת תפילין?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
הכוח המיוחד של שבת שובה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות קבלת שבת מוקדמת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
מהפרי ועד הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
