ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
מצאנו בענין זה סתירה לכאורה בין שני מקורות בגמרא.
במשנה (גיטין נט:) נאמר: "מציאת חרש שוטה וקטן יש בהם משום גזל משום דרכי שלום, ר' יוסי אומר - גזל גמור". ובגמרא שם (סא.) מבאר רב חסדא שגם לפי ר' יוסי זהו גזל מדרבנן, כיוון שמדאורייתא חרש שוטה וקטן אינם קונים את המציאה (משום שאינם בני דעת), ודעת תנא קמא שאפי' מדרבנן אין זה ממש שייך לקטן, אלא שיש איסור עצמאי (פחות חמור מגזל) של דרכי שלום לקחת את המציאה מהקטן. וכך הלכה. מכל מקום, ברור לכולי עלמא שאין לקטן זכיה מן התורה.
לעומת זאת, בהמשך מסכת גיטין (סד:) "אמר רב יהודה אמר רב אסי: צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים". כלומר כאשר יש לקטן דעת להבחין בין דבר בעל ערך לדבר שאינו בעל ערך הריהו זוכה לעצמו, אך עדיין אינו יכול להיעשות שליח לזכות לאחרים. בהמשך הסוגיה הגמ' מנסה להביא קושיות על דברי רב אסי ואחת מהראיות עוסקת בדיני פדיון מעשר שני (שהוא דין מדאורייתא).
לא נביא את הראיה, אך מעצם הבאת ראיה מדינים דאורייתא לגבי המימרא של רב אסי - מוכח שגם רב אסי התייחס לדין דאורייתא, ביחס לקנינו של הקטן.
על סמך הוכחה זאת כתבו תוס' במסכת סנהדרין (סח: ד"ה "קטן") שהדין של צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו" - הוא מדאורייתא, והקשו, מהו ההבדל מדין מציאת קטן שאינה מן התורה?
תוס' תירצו: "דעת אחרת מקנה - שאני". כלומר: במימרא של רב אסי מדובר על מתנה שמקנה אדם אחר לקטן ואז מועיל הקנין מדאורייתא.
כך נראה גם בדברי הרמב"ם בהלכות זכיה ומתנה (פ"ד ה"ז) פסק "קטן שנותנים לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו, זוכה לעצמו". ובהלכות גזילה ואבידה (פי"ז הי"ב) פסק: "מציאת חרש שוטה וקטם יש בה גזל, מפני דרכי שלום".
משמע מהקשר ההלכות שזהו הבדל בין מתנה למציאה. וכ"כ המגיד משנה בפירושו להל' מתנה שם.
אולם הש"ך (סימן רמ"ג סק"ו) חולק על כך וסובר שאין סברה לחלק כאשר "דעת אחרת מקנה" ולכן הוא מחלק אחרת. מה שאמרו שמציאת קטן היא משום דרכי שלום - אין זה אלא בקטן הפחות מגיל "צרור וזורקו אגוז ונוטלו", אך אם כבר הגיע לגיל זה, מציאתו שייכת לו מדאורייתא.
סברתו של הש"ך ברורה. הרי רב אסי נתן לנו קריטריון להגדרת הדעת של קטן לצורך קנינים - "צרור וזורקו אגוז ונוטלו". ואם דעת כזאת מספיקה לקנין - מדוע לא תספיק גם לקנית מציאה?
ננסה לבאר את סברת תוס'. האחרונים מבארים שבכל קנין ישנו צורך בדעת שתתחיל את הקנין. ולענין זה אין דעת לקטן עד גיל שלוש עשרה שאז הוא מוגדר בן דעת, ולכן אין הוא קונה מציאה מן התורה. אלא שכאשר יש דעת מקנה (במתנה) - אז אין צורך בדעתו של הקטן, משום שישנה כבר דעת המקנה המחוללת את הקנין, ולכן במתנה אי"צ דעת קונה, ומועילה מן התורה גם לקטן.
אם כך - מדוע לא תועיל מתנה גם לתינוק שלא הגיע ל"צרור וזורקו..."?
התשובה היא שבקטן כזה אין כלל מעשה קנין. החזקתו של קטן את החפץ בידיו קונה לו מדין קנין "יד", "משיכה" או "הגבהה", אך קטן שאינו בגיל "צרור וזורקו..." - אין כל משמעות להחזקתו, ואין היא מהווה מעשה קנין.
קצות החושן (רמ"ג סק"ה) מביא מקור נוסף ליתרון בין דעת אחרת מקנה.
כלל נקוט בידנו "העובר בנכסי הגר (שמת, ונכסיו הפקר שהרי אין לו יורשים) וסבור שלו הן - לא קנה" (יבמות נב: שו"ע חו"מ סי' עכ"ה סעיף כ"ה).
כלומר אדם עשה מעשה קנין (חזקה) בנכסי הפקר, אך לא כוון לקנותם משום שהיה סבור שהם כבר שלו - אינו קונה, משום שלא היתה כאן כוונת קנין.
אולם הראב"ד חידש שדין זה נאמר דווקא לגבי זכיה מההפקר, אך כאשר יש דעת אחרת מקנה (והמקנה מתכוון שהשני יקנה) מועיל מעשה הקנין של הקונה אעפ"י שהיה סבור שהשדה כבר שלו. (והובאו דברי הראב"ד בחידושי הרשב"א לב"ב מא.)
הסברה היא כמו שביארנו, שכיון שיש כאן דעת מצד המקנה - אין צורך בדעת הקונה, ומספיק מעשה הקנין בלי הכוונה.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
אי אפשר לבד!
אנחנו קודש למענך
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הדלקה וכיבוי ביום טוב
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
