"זאת חוקת התורה"

ובמדרש: - "זהו שאמר הכתוב: מי יתן טהור מטמא - לא אחד!? כגון אברהם מתרח, חזקי'ה מאחז, יאשי'הו מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מאומות, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן? מי גזרכן - לא יחידו של עולם!?".
אברהם מתרח: בפנינו הוא מקרי בהחלט, שתרח אשר בין עשרה ראשי הדורות שמנח עד אברהם, לא היה ראוי לסגולה הא-לקית הנבואה, דוקא הוא הוליד את אברהם, אב האומה אשר הסגולה הא-לקית היא תכונתה, אצל הקב"ה, אשר עשה הכל יפה בעתו, הדבר מכוון, מתוך מחשבה תחלה קבע את הופעתו של הטהור דוקא מתוך הטמא, לתכלית כמוסה הידועה רק לו.
ישראל מאומות העולם: "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" התפשטותן של אומות העולם, קביעת גבול = תקופת = גדולתן, מלחמותיהן כבושיהן ותחום השפעתן בעולם - לצרכי התפתחותה של האומה הישראלית, עליותיה, ירידותיה ועתידה.
זאת חוקת התורה - כל זאת נקבע מחוקתה של תורה, אשר בה הסתכל הקב"ה וברא את עולמו. המעמיק בתורה, גם אם לא יגיע לתכלית הבנת חוקותיה, ידע "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי", מתוך טומאתו של "מזה מי הנדה", באה טהרתו של הטמא לנפש.
(התשמ"ה)