"הביטו אל צור חוצבתם ..." | הרב אליהו ממן | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
שיעורים נוספים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

6 דק' קריאה

רבנו - הגה"צ הרב צבי יהודה הכהן קוק זצוקללה"ה [ב"שיחות הרצי"ה" בראשית (עיי"ש באורך) - לך-לך, סדרה ב' (תשל"ד), סע' 2, עמ' 124] "היה אומר" [וכפירוש הראשונים על מסכת אבות: "כלומר: ... היה רגיל לומר כן תמיד" (רע"ב שם פ"א, מ"ב; ועיין שם ברש"י ובמשנה ו')]: "'משה קיבל תורה מסיני' (אבות פ"א, מ"א), ועל-ידי זה מתגלה ישראל ואורייתא (ותורה) בכל שלמותו ואמיתתו. משה השקול כנגד כל ישראל (מכילתא יתרו ט"ו, א'; זוה"ק ח"ג, פרשת כי-תצא רפב/ב; תיקו"ז, י"ט) מוסר את התורה לישראל. אבל יש לזכור שמשה רבנו הוא נכדו של אברהם אבינו - הוא המשך של אברהם אבינו. אנחנו כולנו נכדים של אברהם אבינו. יש ציווי מיוחד, מצות נביאים, מדברי קבלה (נבואה), ללמוד מי הוא אברהם אבינו, כמו שנאמר בישעיה (נ"א, א' - ב'): 'הביטו אל צור חוצבתם - ... הביטו אל אברהם אביכם'. זה נאמר בלשון ציווי: הביטו, הסתכלו, התבוננו. אתם מצווים ללמוד על אברהם אבינו באופן מיוחד. איך לומדים על אברהם אבינו? מתוך הפרשיות המיוחדות לאברהם אבינו ...". ע"כ.

"אחד היה אברהם"
הנביא ישעיה מתנבא (שם): "שִמעו אלי רודפי צדק, מבקשי ה': הביטו אל צור חוצבתם ... הביטו אל אברהם אביכם ... כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו".
רש"י מפרש (שם): "'כי אחד קראתיו' - כי אחד היה, יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו, 'קראתיו' רביתיו וגדלתיו, לשון 'קריאי העדה' (במדבר א', ט"ז), וכשם שהוא היה יחיד וגִדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי".
אברהם אבינו נקרא אחד, יחידי, כלשון הפסוק (יחזקאל ל"ג, כ"ד): "אחד היה אברהם". מהו סוד יחודו של אברהם אבינו? מבואר בדברי רש"י שאברהם אבינו היה יחיד בשעה שאמר לו הקב"ה ללכת לארץ כנען ללא משפחה או קרובים, ויותר מכך, מאותו רגע שעזב אברהם אבינו את אמונתו של תרח אביו, ונלחם בעובדי פסילים, הוא היה יחיד ובודד בעולמו, ללא קרוב וגואל. אביו מולידו התנכר לו ומסרו לנמרוד שישליך אותו לכבשן האש, אך אברהם אבינו אינו מתפעל.
הוא ניצב מול אנשי דור הפלגה הלועגים לו בכל פה, באומרם (ב"ר ל"ח, ו'): "אברהם זה, פרדה עקרה הוא - אינו מוליד". כל העולם עובד עבודה זרה, והוא כיחיד יוצא לפרסם את אמונת ה' בעולם. בימיו כובשים ארבעת המלכים את הרפאים שהיו בני ענק. עוג מלך הבשן נותר מיתר הרפאים כפי שנאמר בכתוב, והוא דוגמא לכוחם וגבורתם של בני הענק. וכנגד מלכים אדירים אלו שכבשו את בני הענק, יוצא אברהם אבינו למלחמה מתוך ביטחון מוחלט בהצלחתו במלחמה, והוא אומנם מנצח. בנוסף לכך הוא נלחם כנגד שיטתה האנוכית של סדום הוא אינו נרתע כלל מאף כח המצוי בארץ. ונשאלת השאלה: מהיכן שאב אברהם אבינו כח כה כביר, לעמוד יחיד מול העולם ומלואו?

"בשבילי נברא העולם"
סוד אמונתו של אברהם אבינו עליו השלום, הוא הידיעה כי "בשבילי נברא העולם" (משנה - סנהדרין פ"ד, מ"ה), אם האדם יכול להרוס ולקלקל עולם שלם, הווי אומר שחורבן העולם או תיקונו נתונים בידי האדם, ואם כן אינני מסתפק במועט. ברצוני לצאת לתקן עולם במלכות ש-די. ארמים או ערבים אין זה משנה כלל, הוא קיבל אחריות על כל העולם, ולא הסתפק בפחות מכך.
וכך מאלפינו בינה הרב המאירי בפירושו למסכת אבות (פ"א, מ"א; ועיין ברמב"ם - הלכות ע"ז פ"א, ה"ג וב"כסף משנה" שם) וזו לשונו: "והיה זה אומנם בדור פלג שעברו בלידתו אלף ותשנ"ו (שנים). ועם כל זה היו בכל הדורות יחידים מחזיקים בברית ובאמונה. ולא נִתפרסמו אצלנו זולתי בקצת הדורות שהיו שם יחידים ונכבדים ונקובי שם. והם: בזמן הראשון - אדם ושת, ובזמן שמאנוש עד דור המבול - חנוך מתושלח ונח, ובזמן שמן המבול עד הפלגה - שם ועבר. וכל אלה היה להם אחוזת מרעים רבים ונכבדים נִמשכים לדעותיהם דרך לימוד. לא זכו כל כך להשפיע דרך דרשת רבים וההִשתדל להפוך אל העמים שפה ברורה, רק דרך לימוד בבתיהם לנמצאים ולהנִמשכים אחריהם. ואף-על-פי שבאה הקבלה בשם ועבר שהיו אוכלוסי הנִמשכים אחריהם מרובים, מכל מקום רוב העולם נִמשכו אחר אותם האמונות הנִפסדות, והיה העולם מתכונה והולך, הולך וגדל בעִקבות האמונות הרעות בהם, ובני עליה הולכים ומתמעטים. עד שהגיע הזמן לאברהם אבינו ע"ה שנולד אחר הזמן הנזכר קצ"ב שנים, הוקדש מרחם ומלידה ומבטן ומהריון. מבית אסורים יצא למלוך, ומאור כשדים ניצול להציל עם עצום עושה דברו, לכפר על עם ה' ולהשיב את נִדחו. בתחילת לימודו נגלה טוב מִזגו ונִתפרסם יושר הכנתו, עד שכל יודעיו יקוו לו הבינו לאחריתו, והוא אצלי אומרם ז"ל עליו (נדרים לב.; ב"ר פ"ל ופס"ד): 'בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו' - רומז על פירסום הכנתו והיות כל העולם מכירים אחדותו. הצליח בלימודו והשיג עד תכלית מה שאפשר לפי טבעו, והיה אז אברהם אבינו ע"ה בן ארבעים שנה, והוא אומרם ז"ל במקום אחר: 'בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו'. וכשראה את עצמו שלם, עם ראותו קלקול בני דורו, לבשתהו רוח ה' וקינא בחכמתו בשם ה' וקיבץ אלפים ורבבות לעבוד את ה' ולייחד את שמו בעולם לבער אלילים מן הארץ והיה זה בשנת נ"ב ללידתו, והוא שנת יציאתו מחרן. ונשלמו אז מהשנים אלפיים שנה, והם נקראים אצל רבותינו (סנהדרין צז.): 'שני אלפים תוהו' שלא היה שם מי שקורא בשם ה' להשיב רבים מעוון, עד בוא אברהם אבינו ע"ה ואז התחילו 'שני אלפים תורה'". עכ"ל.
מתוך מבט חיובי זה על כל העולם כולו, הוא נשא תפילה גם על סדום שלא תחרב, למרות שתושביה היו רשעים. אומנם לא היה לו עימם כל שיג ושיח, אך הוא דאג להם, כי הם היו מעשה ידיו של הקב"ה. הוא התפלל להצלתם ולחזרתם בתשובה. הוא פעל מתוך אחריות של בן הדואג לכל נכסיו של אביו בכל מקום שהם!
יהודי העובד את ה' כאברהם אבינו, מתעניין מאוד במצב הרוחני של כל ברואי העולם. הוא אינו חדל מלהגות בתפקידו לקרב את לב ישראל לאביהם שבשמיים ולהרבות כבוד שמיים בעולם ...

"אברהם אוהבי"
מתוך אותה תפיסה והכרה כי אני יחיד בעולמו של הקב"ה ובי תלויה כל תכלית הבריאה, עמד אברהם אבינו בכל נסיונותיו, עד שירד הקב"ה לכבשן האש והצילו. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת: אני יחיד ואברהם יחיד, ראוי ליחיד להציל את היחיד (פסחים קיח.; ילקוט שמעוני - בראשית פט"ו, רמז ע"ז; שם - תהלים פקי"ג, רמז תתע"ג).
כביכול, בורא עולמים היה יחיד. הוא היה לבד, כי לא היה מי שיכיר שהקב"ה צריך אותו. עד שבא אברהם אבינו, שגם הוא היה יחיד ובודד בעולמו, ושניהם כרתו ביניהם ברית אהבה נִצחית, עד שאברהם אבינו נקרא "אברהם אוהבי" (ישעיה מ"א, ח').
כל בני דורו לא האמינו כי יתכן לאהוב את הבורא. הן גדול הוא, רם ונישא, ומי הוא אשר יעיז לאהוב את בורא עולם, ויותר מכך, ליצור עימו קשר אישי, קשר אהבה, כדוגמת איש ואישה. עד שבא אברהם, חקר, חיפש ומצא כי זוהי תכלית הבריאה וזהו גם הסדר שבו תיקן הקב"ה את הבריאה, ולכן, אפשר להעניק לו יתברך, כדוגמת אישה המעניקה לבעלה.
לכן נקרא אברהם אבינו נדיב, כמאמר חז"ל (חגיגה ג.) על הפסוק (שיה"ש ז, ב'): "'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב' - כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל, 'בת נדיב' - ביתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר (תהלים מ"ז, י'): ''נדיבי עמים נאספו עם א-לוהי אברהם" - א-לוהי אברהם ולא א-לוהי יצחק ויעקב?! אלא א-לוהי אברהם שהיה תחילה לגרים.
אברהם אבינו התנדב, כביכול, להתקשר עם הקב"ה ובזכות זאת נקבע לו השם 'נדיב'.

"עם א-לוהי אברהם"
נאמר (במשנה - אבות פ"א, מ"ב): "על שלושה דברים העולם עומד - על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". עולמו של כל יהודי עומד על ג' יסודות אלו, והם מכוונים כנגד אברהם, יצחק ויעקב. אברהם - הוא עמוד החסד, יצחק - עמוד העבודה, ויעקב אבינו - עמוד התורה. שלושה יסודות אלו מקבילים גם לישראל, אורייתא (התורה) והקב"ה. אברהם אבינו - כנגד ישראל, יצחק - כנגד הקב"ה, כי הוא בחינת העבודה, ויעקב - כנגד התורה.
כאמור , ישראל - הם כנגד אברהם אבינו, כי אברהם הוא הראשון שממנו התחילה קדושת ישראל. החל ממנו הפסקנו להיות בני נח [ועיין במדרש תנחומא (לך-לך, ד'): "'(ויאמר ה' אל אברם לך-לך ...) ואעשך לגוי גדול ...' (בראשית י"ב, א' - ב') - 'ואשימך' אין כתיב כאן, אלא 'ואעשך' - שאני בורא אותך בריה חדשה"]. הוא הראשון שגילה את רוממות קדושת ישראל, והוא הראשון שהבין היטב מה הקב"ה חפץ להשיג מהבריאה שברא, מה היא תכליתה של הבריאה, ושהעיקר המכוון בה הוא ישראל עובד ה'. הוא הראשון שגילה את האמונה בקדושת ישראל, ולכן הוא כנגד ישראל.

[נלקט ונערך (בתוספת נופך) בעיקר מתוך הספר "פרקי מחשבה" -
בין אדם לעצמו - מהותו של יהודי, עמ' קד - קח (עיי"ש באורך)]).

"אחד היה אברהם"
בשם הגה"ק רבי נחמן מברסלב זצוקלה"ה נכתב (בספרו "ליקוטי עצות" ערך מניעות, אות ו' - ע"פ ההשמטה שבהקדמת הספה"ק "ליקוטי מוהר"ן" תנינא) בזו הלשון: "כל הרוצה להיכנס בעבודת השם באמת, אי-אפשר לו להיכנס כי-אם על-ידי שיחשוב, שאין בעולם כי-אם הוא לבדו יחידי בעולם. ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואמו או חותנו ואישתו ובניו וכיוצא בהם, או המניעות שיש משאר בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים מן דרך האמת. וצריך שלא יחוש ולא יסתכל עליהם כלל רק יהיה בבחינת: 'אחד היה אברהם' (יחזקאל ל"ג, כ"ד) כאילו הוא יחידי". עכל"ק.

שיעורים נוספים