הסוגיות החלוקות ב"רבי חייא קמייתא" | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
בבא מציעא

קטגוריה משנית

ספריה
בבא מציעא - פרק ראשון
רבי חייא קמייתא

2906

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הקושי שבסוגיית "ההוא רעיא"
וזו לשון הסוגיה בבבא-מציעא דף ה' ע"א:

"ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי , יומא חד מסרו ליה בלא סהדי, לסוף אמר להו: לא היו דברים מעולם. אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו. אמר רבי זירא: אם איתא לדרבי חייא קמייתא - משתבע אשארא. - אמר ליה אביי: אם איתא משתבע? והא גזלן הוא! -אמר ליה: שכנגדו קאמינא.
השתא נמי, דליתא לדרבי חייא - נחייביה מדרב נחמן. דתנן: מנה לי בידך! - אין לך בידי - פטור. ואמר רב נחמן: משביעין אותו שבועת היסת. - דרב נחמן תקנתא היא, ותקנתא לתקנתא לא עבדינן."

המפרשים 1 הקשו מדוע הסוגיה מדגישה, שכל יום היו מוסרים לו את החיות בפני עדים.

ונראה לומר, שיש לכך חשיבות להבנת המשך מהלך הסוגיה. במסכת בבא בתרא (דף מ"ה ע"ב) מבואר שלשיטת אביי, האומן (בעל מקצוע) אינו נאמן לומר על דברים שבידו - שהוא קנה אותם מבעליהם. וכן נפסק ברמב"ם בהלכות טוען ונטען פרק ט' הלכה א', וזו לשונו:

"האומן אין לו חזקה בכלים שתחת ידו, אחד כלים העשויים להשאיל ולהשכיר ואחד שאר כלים, כיצד ראה כליו ביד האומן והביא עדים שהן יודעין שהכלי זה שלו והוא טוען ואומר לתקן נתתיו לך, והאומן אומר לא בא לידי אלא במכירה או מתנה, או שטען אתה נתתו לי אתה מכרתו לי אחר שבא לידי לתקנו, אף על פי שמסרו לו שלא בעדים בעל הכלי נאמן ומוציאין אותו מיד האומן וישבע בעל הבית היסת על טענתו, ..."

הרועה הוא אומן במלאכתו. לפי שיטתו של אביי, המפקידים לא היו צריכים לחשוש והם היו יכולים למסור לרועה את החיות - בלא עדים, והרועה לא היה נאמן לומר שהוא קנה אותם מהם. אולם מאחר ודרכם של המפקידים היתה שלא לסמוך על-כך, וכל יום הם היו מקפידים למסור לו רק בעדים; נמצא שיש ריעותא בטענת הבעלים, שבאותו יום הם מסרו לו חיות לשמור בלא עדים. 2
ובגלל הריעותא הזו, אם הרועה היה טוען שבאותו יום הוא קנה את החיות מן הבעלים, הוא היה נאמן ואע"פ שהעדים ראו אותן בידו, ושהוא אכלן. ורק מפני שהרועה טען לפני כן "לא היו דברים מעולם" - והוא הוכחש; הוא התחייב לשלם את שתי הבהמות שהוא אכל.

סוגיית "ההוא רעיא" סותרת את שיטת הרמב"ם
לפי מה שהתבאר לעיל, העדות של העדים לא היה מספקת לחייב את הרועה, וחיוב התשלום מבוסס על דברי הרועה שטען "לא היו דברים מעולם". אולם מפשטות דברי הרמב"ם נראה שדין רבי חייא קמייתא - לא נאמר באופן זה. וזו לשון הרמב"ם בהלכות טוען ונטען פ"ד ה"י:

"מנה לי בידך אין לך בידי כלום והעדים מעידין עליו שעדיין יש לו אצלו חמשים, פסקו כל הגאונים הלכה שישלם חמשים וישבע על השאר שלא תהא הודיית פיו גדולה מהעדאת עדים".

מדיוק לשונו מבואר, שרק כאשר העדים מעידים - " שעדיין יש לו אצלו חמישים", ונמצא שהעדים אינם זקוקים לדבריו - יהיה חיוב שבועה.

שיטת הרמב"ם מדוייקת מתוך לשון הסוגיה בבבא מציעא דף ג' ע"א, וזו לשונה:

"תני רבי חייא: מנה לי בידך והלה אומר: אין לך בידי כלום. והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז - נותן לו חמשים זוז, וישבע על השאר, שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים, מקל וחומר."

הבנה זו מדויקת גם מפרוש רש"י שם, שהעמיד את המשנה לשיטת רבי חייא, כשאוחזין כל אחד בחציה ממש; ואז - "כיון דתפיס, אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא" - פשוטו כמשמעו.

אמנם כמה מן הראשונים סבורים, שכאשר העדים מעידים עדות ברורה שמחייבת את הנתבע ממון גם ללא סיוע מתוך טענותיו - נוצר שעבוד על קרקעות החייב. והם סבורים שבמצב כזה התורה פוטרת משבועה - גם את שאר הממון שהוא כופר (ושאין עליו שעבוד קרקעות). ומכוח ההכרח הזה הם הסבירו שדין "רבי חייא קמייתא" נאמר רק כשהחיוב נוצר מהשילוב שבין הודאת פיו והעדים. כלומר, שהנתבע יאמר "לא היו דברים מעולם" והוא יוכחש מתוך עדותם.
אולם ראשונים אחרים סבורים, שגם כאשר עדות העדים היא ברורה - והיא יוצרת שעבוד קרקעות על הסכום שהם מעידים עליו; אין פטור משבועה על שאר הסכום שהנתבע כופר. ראשונים אלו מסבירים את דינו של רבי חייא - כפשטות לשונו. ולשיטתם, רק כאשר העדים מעידים עדות ברורה - "שעדין יש לו" - קיים חיוב שבועת התורה על שאר הסכום.

גם האחרונים בשו"ע חו"מ סימן פ"ז נחלקו בהבנת דין רבי חייא. הסמ"ע (ס"ק י"ד) נקט ששבועת התורה של "רבי חייא קמייתא" קיימת רק כשהעדים אינם זקוקים לפיו, כלומר, באופן שהרמב"ם הזכיר - "שעדיין יש לו"; ואלו הש"ך (ס"ק י"ב) נקט ששבועת התורה תהיה גם כאשר העדים זקוקים לפיו.

ויש לבאר מדוע הרמב"ם הכריע נגד סוגיית "ההוא רעיא"; ופסק שהשבועה קיימת רק כשהעדים מעידים "שעדין יש לו".

שיטת הגאונים שמרומזת ברבנו חננאל בשבועות
רבנו חננאל הביא בפרושו בשבועות דף מ"א ע"ב את דברי רבי חייא, והקשה עליהם מהתוספתא של מסכת שבועות (פרק ה, הלכה ג); וזו לשון רבנו חננאל שם:

"בתחילת 'שנים אוחזין בטלית' תני ר' חייא - 'מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ועדים מעידין אותו שיש לו עליו חמישים זוז, ישלם חמישים וישבע על השאר' - וקיימא לן כר' חייא : וקשיא לן הא דתנינן בתוספתא - 'היה טוען מנה בבית דין וכפר, ובאו עדים והעידו שחייב לו חמישים זוז, הרי זה משלם ופטור על השבועה. ואם היה עד אחד מעידו הרי זה נשבע על הכל':"

המגיה - ה"חשק שלמה" - התפלא על דברי רבנו חננאל, וזו לשונו:

"כבר הקשה בש"ס בב"מ כעין קושיה זו על ר' חייא מברייתא דתני אבוה דרבי אפטוריקי, ושנינן דר' חייא תנא ופליג. ודברי רבינו צ"ע."

ה"חשק שלמה" התפלא, מדוע רבנו חננאל מציין שיש תוספתא שחלוקה על רבי חייא; והרי הסוגיה בבא מציעא ציינה זאת - ותירצה שרבי חייא הוא "תנא" ויכול לחלוק על ברייתא ותוספתא.

ונראה ליישב את קושיית ה"חשק שלמה" ולומר; שיש הבדל בין התוספתא לברייתא. הברייתא של אבוה דרבי אפטוריקי דנה בעדים מעידים אותו - " שיש בידו חמשים זוז", ואלו התוספתא דנה בעדים מעידים אותו - " שחייב לו חמשים זוז". התוספתא מדברת במצב שהלווה טען "לא לוויתי" והעדים מעידים שהוא "התחייב"; ולמרות שהעדים אינם יודעים שהלווה לא פרע - הוא מתחייב מתוך דבריו הראשונים.
ומעתה יש פתח להבין, מדוע כתב רבנו חננאל על התוספתא - "וקשיא לן".

מחלוקת הגאונים בהבנת שיטת רבי חייא קמייתא
גירסת רש"י והרי"ף בסוגיית "ההוא רעיא" היא - "השתא נמי נחייביה מדרב נחמן". אולם בגרסתנו מופיעה הלשון הבאה - "השתא נמי - דליתא לדר' חייא - נחייביה מדרב נחמן". מפשטות גרסתנו משמע - שדין רבי חייא נדחה; וכן דייק המהר"ם שי"ף, שלשון זו נוטה לדחיית שיטת רבי חייא.

ונראה שהיו גאונים שסברו, שכאשר רבי זירא ואביי הסתפקו - "אם איתא לדרבי חייא קמייתא"; הם לא הסתפקו בעיקר דינו של רבי חייא. אלא שרבי זירא ואביי הסתפקו האם דין זה נאמר רק באופן שהעדים מעידים - "שעדיין יש לו"; או גם באופן שהוא מתחייב מכוח דבריו הראשונים.
ונראה שאותם גאונים גרסו כגירסתנו - ששיטת רבי חייא נדחתה. אך הם היו סבורים שכוונת המימרא לדחות רק דין רבי חייא באופן המיוחד של סוגיית "ההוא רעיא"; כלומר, שהוא מתחייב מכוח דבריו הראשונים. וכוונת המימרא היתה לקבל את שיטת התוספתא בשבועות - שאין שבועה במצב זה.

רבנו חננאל בא לחלוק על הגאונים הללו; ולכן הוא כתב "וקשיא לן" על דעת התוספתא שם. רבנו חננאל מרמז, שדין רבי חייא קיים גם באופן זה - שמתחייב מכוח דבריו הראשונים; ולכן התוספתא ששללה את השבועה במצב זה - היא הדחויה. גם הרי"ף סבור כרבנו חננאל, ולכן הוא הביא את סוגיית "ההוא רעיא" בהלכותיו.

קושית הלחם משנה
הלחם משנה הקשה מדוע הרמב"ם מציין ש"כל הגאונים" פסקו את דין רבי חייא.

נראה שהרמב"ם גרס כגירסתנו וכגירסת אותם גאונים; ומכיוון שאביי אמר - "השתא נמי דליתא לדר' חייא", הוא דחה את האופן הזה של רבי חייא קמייתא. נראה שהרמב"ם רצה לבאר, שאע"פ שבגירסתנו מופיע "השתא נמי דליתא לדר' חייא "; הרי שגם אותם גאונים שגרסו גירסה זו, נקטו שהיא מכוונת רק לאופן השני של דין רבי חייא. אבל באופן הראשון, שהעדים מעידים "שעדיין יש לו", כל הגאונים הודו בקיומו של דין רבי חייא. ולכן הרמב"ם האריך לכתוב שבדין זה - " פסקו כל הגאונים הלכה - שישלם חמשים וישבע על השאר."

שיטת הרמב"ם במתחייב מכוח בית דין
בדין "נסכא דרבי אבא" בבבא בתרא (דף לג, ב) מבואר, שכאשר אדם מעיד שהוא ראה את ראובן חוטף ממון משמעון, ראובן יכול להכחיש את העד ולהישבע שהוא לא חטף. אולם אם הוא מודה לדברי העד אלא שהוא טוען שהוא השיב לעצמו את רכושו והוא מוכן להישבע על כך, הוא אינו יכול להישבע את השבועה הזו - והוא חייב לשלם. הרמב"ם דן במקרה שיש מחלוקת בין החוטף לבין הנגזל כמה כסף נחטף. וזו לשון הרמב"ם בפרק ד' מהלכות גזילה הלכות ט"ו-ט"ז:

"חטף ממנו זהובים בפני עד אחד ... אמר החוטף עשרים חטפתי ועשרים שלי הן, והנגזל אומר מאה חטף. הואיל ואין העד יודע מניינן הרי משלם העשרים שהודה בהן שחטפן, ונשבע שבועת התורה על השאר שהרי נתחייב במקצת; ודעתי נוטה בזה שישבע הסת שהרי לא הודה בכלום - אלא אמר שלי חטפתי".

מבנה דבריו של הרמב"ם טעון ביאור. בתחילה הוא פוסק הלכה שישבע, ומייד בסמוך הוא חוזר בו. מדוע?

לפי הכלל של רבי חייא, כאשר אדם מתחייב ממון - הוא חייב להישבע שהוא אינו חייב את שאר הממון שתובעים ממנו. ולפיכך, אף במקרה זה ה"חוטף" צריך להישבע שהוא אינו חייב שאר הסכום 3 .

אולם כפי שהתבאר יש מחלוקת האם דין רבי חייא נפסק גם כאשר חיוב הממון נוצר משילוב של דברי העדים ודברי הנתבע. מפשטות סוגיית "ההוא רעיא" משמע שדין רבי חייא נאמר גם באופן זה, וכך הכריעו רבנו חננאל והרי"ף. ולפיכך, הרמב"ם הקדים והביא את ההלכה - כפי שהיא צריכה להיות לפי שיטתם.

אולם, אחר כך הרמב"ם כותב שדעתו נוטה לדחות שיטה זו. מלשון - ודעתי נוטה - משמע שיש מי שכבר דחה שיטה זו, והרמב"ם נוטה לקבל את דעתו. ונראה שכוונת הרמב"ם לבאר, שדעתו נוטה לקבל את דעת הגאונים שמרומזת בשיטת רבנו חננאל בשבועות.

^ 1 ועיין בשטה מקובצת.
^ 2 וכעין המבואר בסוגיה בבבא מציעא דף ו' ע"א - "עד השתא חשדת ליה בגזלן, והשתא מוגרת ליה בלא סהדי?"
^ 3 מעשה תקיפה שלא נעשה בפני שני עדים, אינו מחזיק את התוקף לגזלן שפסול לשבועה.

הרב מרדכי הוכמן

עורך מדור אגדה במכון ארץ חמדה.

בבא מציעא
שנים אוחזין בטלית – היתכן?
בבא מציעא דף ב, א
קניני מכר, מציאה וגניבה
רכוב ברשות הרבים
בבא מציעא דף ט, א; בבא בתרא דף פד, ב; קידושין דף כח, ב
אייר תש"ע
ר' עקיבא ויהושע
נכדו של ר' שמעון
תשרי תשע"ה
תרגום יונתן - והחיילים
ברור ההורות - על אלדד ומידד
סיון תשע"א

בבא מציעא

בבא מציעא
מחלוקת הרי"ף והרמב"ם בשומר שמשלם
בבא מציעא דפים ל"ג-ל"ה; שבועות דף מ"ג
הרב מרדכי הוכמן | יג כסלו תש"ע
43 דק'
בבא מציעא
למה מודה במקצת צריך שבועה?
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל | ט"ז אייר תשע"ז
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
ספק ממון באבידה
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
סימנים דאורייתא או דרבנן?
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א

בבא מציעא

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג יעקב אריאל
הרב יוסף צבי רימון
הרב יעקב שפירא
הרב ש. יוסף וייצן
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב משה אליה
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו