ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
בפרקנו יש דיון על מצב בו השומר אינו יודע למי להחזיר את הפקדון. וכך מלמדת המשנה (לז, א):
אמר לשנים: גזלתי לאחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם. או: אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא - נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי? - אלא, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו.
הגמרא מעלה סתירה, כביכול, בגוף דברי המשנה בשאלה האם ניתן להוציא ממון מספק. ברישא כ' שצריך הגנב לשלם לכל אחד עד שיצא מספיקו, ואילו בהמשך המשנה לומדים שבהפקדה הדין הוא שהסכום המוטל בספק יהא מונח עד שיבוא אליהו? הגמרא דוחה שאין כאן קושי כלל כיון שלא שייך להשוות בין הפקדה לגזילה. ולמסקנה מתבאר בגמרא שכאשר אדם פשע כגזל או חוסר שימת לב לאחריותו כשומר הרי הוא נקנס. אך במקום שלא פשע אזי מחזיר רק אחד וכפי עיקר הדין של אוקי ממונא בחזקת מריה. ומה שכתוב במשנה שמשלם לכל אחד הוא מדובר במקרה שרוצה לצאת ידי שמים, ואליבא דרבי טרפון. אך במקום שתובעים אותו, ומצד עצמו אינו חפץ לצאת ידי שמים, אין צריך לשלם לכולם.
קידש ואינו יודע מי
מקור הדיון בדברי רבי טרפון הוא במשנה ביבמות (קיח, ב) המקבילה לדין המשנה בסוגייתנו:
קידש אחת מחמש נשים ואין יודע אי זו קידש, כל אחת אומרת אותי קידש - נותן גט לכל אחת ואחת, ומניח כתובה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון; רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר אותי גזל - מניח גזילה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון; רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שישלם לכל אחד ואחד.
כאן התווספה דעת רבי עקיבא הסובר שבמקרה בו האדם אינו יודע למי עליו לשלם, הרי הוא חייב לשלם לכל הספיקות 'וזה הדרך מוציאה מידי עבירה'. דהיינו, התשלום המוכפל הוא מעיקר הדין ולא רק לצאת ידי שמים כשיטת רבי טרפון. ובכל מקום של איסור, משלם לכולם משום קנס.
והעולה הוא שמחלוקתם היא כך לפי ר"ע חייבו חכמים את האדם לשלם ע"מ לצאת אף ידי שמים. ואילו לפי רבי טרפון חייבוהו רק לפי שורת הדין.
ביאור הוה ליה למידק
הרי"ף פסק כר"ע (ב"מ כ, ב; יבמות מד, ב), משום שהלכה כר"ע מחבירו, ור"ט חבירו של ר"ע הוא (כתובות פד, ב). ולכן בכל מקום של איסור, החזקת ממון הזולת שלא כדין, אפילו אם לא בא לצאת ידי שמים חייב לשלם לכולם, וקנס הוא שקנסו חכמים. רק במצב בו אין שום איסור כגון מכר ואינו זוכר למי – לא צריך לשלם לכולם.
ומוסיף נמ"י (ב"מ שם, ד"ה) פרט חשוב בדין זה: הצורך בדיוק הוא רק אם יש ודאות על עיקר החיוב, אלא אינו יודע אם נפטר ממנו או לא. אך אם לא ברור שגזל – פטור אף מידי שמים.
ויש להעיר, שבמקרה שגזל ואינו יודע ממי מובן האיסור, אך מה האיסור שיש במקרה של שכח השומר של מי הפקדון? והרי הממון הגיע אליו בהיתר, אלא שאינו יודע ממי? על כך אומרת הגמרא 'דהוה ליה למידק'. ועדיין צריך ביאור מדוע חוסר הדיוק מהווה סיבה לחיוב קנס?
ונראה שהביאור הוא פשוט, וכמו שכתב נמ"י שמי שלא דייק – פשע בשמירתו. וכוונתו, שכל יסודה של השמירה הוא החזקת החפץ על מנת להשיבו לבעליו, ואם השומר לא שם לבו כלל ממי לקח את החפץ, הרי בזה כבר מונחת פשיעה משום שהוא גרם לכך שלא יוכל להחזיר את החפץ כי אין לו ודאות בבעלים. וממילא חוסר דיוק זה הוא בפועל חיסור ממון הבעלים וכמו גזל, ולכן מובן מדוע נקנס.
כמי הלכה?
נחלקו רבותינו הראשונים האם הלכה כרבי עקיבא או כרבי טרפון. הבאנו כבר את דברי רי"ף, וכדבריו אף פסק הרמב"ם (שאלה ופקדון ה, ד). ולכן בכל איסורים אפילו אם לא בא מעצמו לצאת ידי שמים הלכה שצריך לשלם כפול.
מאידך, כתבו הראב"ד ורז"ה שהלכה כר"ט, וזאת משום שסתם משנה כמותו. אלא רק בבא לצאת ידי שמים חייב בקנס. אך למעשה, כיון שהאידנא אין קנסות, אפילו בלא יודע למי להחזיר במצב של איסורים – גזל ולא דייק בפקדון, הלכה כר"ט שלא משלם יותר מהקרן. וכך אף כותב הש"ך למעשה (שסה, ס"ק ב) שאין הכרח כר"ע אלא יותר נראה מהגמרא ב"ק קג, ב שהלכה כר"ט. ולכל הפחות מידי ספק לא יצא ויכול לטעון קים לי כר"ט, ראב"ד, רז"ה, רב האי גאון, הלכות גדולות.
וחשבתי אולי להסביר את שיטת רי"ף ורמב"ם ביחס לדיני קנסות האידנא, דה"מ בקנסות דאורייתא אך כאן הוא קנסות דרבנן, ולכן שפיר דיינינן ליה. ושמא יאמר הראב"ד כל דתקון כעין דאורייתא תקון.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
