ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"בשרתי צדק בקהל רב, הנה שפתי לא אכלא, ה' אתה ידעת. צדקך לא כסיתי בתוך לבי, אמונתך ותשועתך אמרתי, לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב. אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני, חסדך ואמתך תמיד יצרוני".
הקשו במדרש (ילקוט שמעוני ויקהל):
"וכן דוד הוא אומר: בשרתי צדק בקהל רב, וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד, והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה? אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם!".
לזכות לראות ישועת ה'
לכאורה לפי פשט הפסוקים, מדובר על בשורת הניצחונות והתשועות, כפי שנאמר שם "לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב", ולכן נראה לענות תשובה המתאימה למציאות שלנו היום. דורנו זכה לראות ישועות גדולות, של מהפך משואה לתקומה, וניצחונות גדולים בכל מלחמות ישראל עד היום, ולמרות כל המצב הקשה שאנו נתונים בו, אם נתבונן נראה את השגחת ה' עלינו, כיצד אנו מסובבים בניסים גדולים, (סיפר ח"כ צבי הנדל שבגוש קטיף נפלו בשנה האחרונה כאלף קטיושות, שהיו יכולות להפיל קרבנות רבים רחמנא לצלן, וכמעט שהם לא גרמו נזק), ואעפ"כ בגלל הצרות שאנו עוברים, קשה להרגיש את גודל אותן הישועות, וצריך אדם גדול כדוד שיבשר צדק בקהל רב, ויעורר אותנו לראות בנפלאות הבורא.
נראה שגם בזמנו של דוד הניצחונות היו מלובות בייסורים ובמאבקים מבית ומחוץ, ולכן גם הוא היה צריך לפקוח עיני הקהל בבשורת ישועת ה' עמם, ורק היום לאחר פרספקטיבה של דורות אפשר לומר שדור היה כעין דור של משיח, ולכן הוא אומר "בשרתי צדק בקהל רב".
אפשר למצוא לכך סימוכין במדרש תהלים על מזמור יח:
"כתוב אחד אומר "מגדול" (שמואל ב', כב, נא), וכתוב אחד אומר "מגדיל" (תהלים יח, נא), ר' יודן אומר לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת, אלא קימעא קימעא, ומהו מגדיל, לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל, עכשיו הן שרוין בצרות גדולות, [וכשתבא הגאולה בבת אחת, אינן יכולין לסבול ישועה גדולה, לפי שהיא באה בצרות גדולות], לפיכך היא באה קימעא קימעא ומתגדלת והולכת לפניו, לפיכך משולה הגאולה כשחר, שנאמר אז יבקע כשחר אורך (ישעיה נח ח), ולמה נמשלה כשחר, שאין לך אפילה גדולה יותר מאותה שעה [הסמוכה לשחר, ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה] שהבריות ישינין, היו כל הבריות נלכדין, אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה, ואחר כך גלגל חמה עולה ומאיר, ואין הבריות נלכדין, שנאמר (ואור) [וארח] צדיקים כאור נוגה (משלי ד יח), ומהו מגדול, שנעשה להם מלך המשיח כמגדל, וכן הוא אומר מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב (משלי יח י)".
פסוק זה "מגדיל ישועות מלכו" אמר דוד ופרשו חז"ל מלשון "שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל", היינו שהיא לא בשלימותה, אבל דוד שהיה כעין מלך המשיח האיר להם כמגדל, שדרכו הם הבינו ישועות ה' "מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב".
ואם כן גם לפני סיום הגאולה, ובכל שלביה עליה לבשר צדק הגאולה ולהודות עליה. וכך מטבע של ברכה על הגשם (ברכות דף נט עמוד ב):
"אמר רב יהודה: מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ורבי יוחנן מסיים בה הכי: אילו פינו מלא שירה כים... אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלוקינו... עד תשתחוה, ברוך אתה ה' רוב ההודאות".
כל טיפה של הגשמת החזון ראויה היא לברכה, וטיפות גדולות של חסד וניחומים ירדו עלינו משמים, אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות!
חידושי תורה שלא שמעתן אוזן - בנושא הגאולה
והנה חז"ל השיבו על השאלה מה הבשורה המחודשת שבשר דוד במדרש הנ"ל: " אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם! ".
כדי לקרב את התשובה לפשט הכתוב העוסק בניצחונותיו של דוד, נראה לומר תשובה שמתאימה גם לתקופתנו, היום מובן שכדי לנצח במלחמה אנו צריכים להאמין בצדקתה, וזו היתה בשורת הצדק של דוד, חידושי תורה שלא שמעתן אוזן מעולם, בענין השליחות של עם ישראל בעולם, בענין החיוב להקים בית לה', להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. ועל יקל בעינינו גודל החידושים של דוד, עובדה היא שעם ישראל לא יתעורר להקים מקדש, ובגלל זה נענשו כפי שמובא במדרשים 1 , עד שבא דוד ועורר זאת. וכן במלחמתו עם גלית, ראינו אותו "מבשר צדק", בדבריו הנוקבים לגלית (שמואל א פרק יז) "ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבקות אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת". הוא שהתביע מטבע לשון "מערכות ישראל", ש"מערכות אלוקים" מקביל לה, כי ניצחון ישראל הוא ניצחונו של מקום. עובדה היא שאף אחד לא העיז כמוהו לצאת לקראת גלית, וזאת מפני שהיה חסר להם אותו חידוש של צדק. שכן המאבק הוא בסופו של דבר רוחני, כפי שאמרו חז"ל (סוטה מב:) "ויגש הפלשתי השכם והערב - אמר ר' יוחנן: כדי לבטלן מקריית שמע שחרית וערבית. (שמואל א' יז) ויתיצב ארבעים יום - א"ר יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה". היינו שגלית מיצג את האנטי-טזה לקריית שמע שהוא יחוד ה' בעולם, וכן כנגד מתן תורה לישראל, ומי שמבין את מהות המלחמה עמו שהיא על הצדק האלוקי הוא יכול לנצח אותו.
כמו כן יסרו את דודו של דוד יסורי הצדק בצדקת המלחמה עם אוייביהם, נזכור את התחבטות שאול בקיום דברי הנביא להלחם בעמלק, כפי שמובא בגמרא (יומא כב:) "וירב בנחל, אמר רבי מני: על עסקי נחל. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול (שמואל א' טו) לך והכית את עמלק, אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז) אל תהי צדיק הרבה".
וכך אפשר לפרש את דברי הנביא נתן לדוד שלא יבנה את הבית (דברי הימים א פרק כב) "ויהי עלי דבר ה' לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני". לפי הפשט היה חסרון בכך ששפך דמים, אולם חז"ל פרשו זאת באופן הפוך שמלחמות דוד היו במעלה שאין למעלה ממנה, וכך מובא במדרש תהלים מזמור סב "וראוי היה דוד לבנותו, אלא שבא נתן הנביא ואמר לא אתה תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת (דברי הימים א' כב, ז), כיון ששמע דוד כן נתיירא ואמר: הרי נפסלתי לבנות בית המקדש, אמר ר' יהודה בר אלעאי: אמר לו הקב"ה: אל תירא דוד, חייך! כל הדמים ששפכת [הם לפני] כאיל וצבי, שנאמר בהם [הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו] על הארץ תשפכנו כמים (דברים יב, טו-טז) 2 , אמר לפניו: אם כן למה איני בונה אותו, אמר לו הקב"ה: אם אתה בונה אותו הרי הוא קיים ועומד ואינו חרב לעולם, אמר לפניו: והרי הוא יפה, אמר לו הקב"ה: גלוי וידוע לפני שעתידין ישראל לחטוא, ואני מפיג בו חמתי ומחריבו, וישראל ניצולין, הדא הוא דכתיב דרך קשתו כאויב [וגו' שפך כאש חמתו] (איכה ב ד), אמר לו הקב"ה: אף על פי שאין אתה בונה אותו, הואיל וחשבת לבנותו, על שמך אני כותבו, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל א), לשלמה אינו אומר אלא לדוד למה שחשב בלבו לבנותו, הא למדנו כל מי שמחשב לעשות מצוה, אף על פי שנאנס ולא עשאה, הקב"ה מעלה עליו כאילו עשאה".
לכאורה נראה מחז"ל שהעזה של דוד לשפוך דמים היא מעלתו של דוד, שהם חשובים כקורבנות, אולם פשט הכתוב הוא שרק שלמה שהוא איש השלום לו יאה לבנות את הבית?
נראה לומר, שהדבר תלוי בתפיסת הדור ההוא, שלא הגיעו לדרגת דוד בתודעת השליחות האלוקית, ובשבילם שפיכות הדמים היתה חסרון, ואפילו הנביא חשד בו בדוד בענין זה, כפי שמובא במדרש (בראשית רבה פרשה סג):
"וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני דכתיב (שמואל א טז) וישלח ויביאהו והוא אדמוני נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, אמר לו הקב"ה עם יפה עינים, עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג".
גם אנו נתונים היום במלחמה, שתלויה בברור הצדק האלוקי, של זכותינו על ארץ ישראל, ומוסר יהודי הקשור במלחמה עם אויבינו, והנה אנו רואים שדוקא בימים קשים אלו עניני הצדק של המלחמה מתבררים. מתברר שיש לנו מאבק עם אוייב אכזרי שרוצה לכלותינו, מתברר שהמחשבה שמטרת בואנו לארץ כדי שהיא תהיה לנו "מקלט בטוח" אינה נכונה, היום זה המקום המסוכן ביותר, וכן המחשבה שבואנו וארץ ישראל, לשוב להיות עם נורמלי על אדמתו, יגרום לכך שלא תהיה יותר אנטישמיות, אין לה אחיזה במציאות. אדרבה, השמועות אומרות שהאנטישמיות גברה בזמן אחרון לממדים שלא היתה כמותה מאז השואה. וכן היום ברור יותר מבעבר, שאם אנו רוצים לשרוד כעם, עלינו להעמיק את תודעתנו האמונית והלאומית, וזה יכריע את הניצחון במלחמה העכשוית.
ונראה שכך אפשר להסביר את יסורי הדור הזה, יסורי הגוף שנובעים מיסורי הרוח של ברור בשורת הצדק, ומצפים אנו לדמותו של דוד שיוכל להאיר את דרכנו בחינת "בשרתי צדק בקהל רב".
וכך הבינו חז"ל את הנפילה שלפני התקומה (ילקוט שמעוני, מיכה, תקנח):
"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. שנו רבותינו: מתוך כעס - רצון, מתוך רוגז - רחמים, מתוך צרה - רוחה. שנאמר: עת צרה היא ליעקב וממנה יושע, מתוך ריחוק - קירוב, מתוך נפילה - קימה, מתוך אפלה - אורה. מתוך כעס - רצון. הרף ממני ואשמידם, מיד וינחם ה'. מתוך רוגז - רחמים. שנאמר, ברוגז רחם תזכור, מתוך ריחוק - קירוב. שנאמר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי וגו', מתוך נפילה - קימה שנאמר: כי נפלתי קמתי, מתוך אפלה - אורה. שנאמר: כי אשב בחשך ה' אור לי".
הננו תפילה שיזכנו ה' להתחזק באמונתנו, לראות את האורה מתוך החשכה, ולבשר צדק בקהל רב, צדק של ממלכת כהנים וגוי קדוש, בארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו, גאולה שתהיה בחסד וברחמים גדולים, אתה ה' לא תכלה רחמיך ממני, חסדך ואמיתך תמיד יצרוני.
^ 1 במדרש תנחומא וישלח, שבגלל עכוב בנין המקדש חטאו בע"ז ג"ע ושפ"ד, פסל מיכה, פלגש בגבעה - שהיה בו ג"ע ושפ"ד.
^ 2 פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה ב "[דבר אחר] אמר לו הקב"ה חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות שכן כתיב כי דמים רבים שפכת [ארצה] לפני אמר ר"ש בן יוחאי אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה')".
^ 2 פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה ב "[דבר אחר] אמר לו הקב"ה חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות שכן כתיב כי דמים רבים שפכת [ארצה] לפני אמר ר"ש בן יוחאי אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה')".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
