מעלת ארץ ישראל | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
לך לך

קטגוריה משנית

3078

13 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

עזיבת העבר הרוחני
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". יש לדקדק בכל מילה. לכאורה המילה "מארצך" מיותרת, שכן די היה במילים 'לך לך אל הארץ אשר אראך' - לשם מה באה ההדגשה מאין צריך אברהם לצאת? משמע מכאן, שריבונו של עולם אומר לאברהם: 'אתה צריך לצאת מהמציאות הנוכחית שלך, לעזוב את כל מה שהיית בו עד עכשיו'. זו איננה רק הליכה אל הארץ, אלא התרחקות ופרידה מהמקום הקודם, ולא רק מהמקום הפיזי, אלא גם מהמקום הרוחני. כל עמדה רוחנית קשורה למקום הגיאוגרפי בו אדם נמצא. יש קשר בין המקום לאופיים של החיים בו.

"וממולדתך" - יש אנשים המתכננים את חייהם לפי כוכבים ומזלות. שואלים את האדם 'מתי נולדת - באיזה יום ובאיזו שעה?', ולפי זה נותנים לו תחזית, מה יכול לקרות לו, מה כדאי לו לעשות וכד'. כאן אומר ריבונו של עולם לאברהם: צא גם מחשבון המולדות שלך, מפני שאתה עכשיו עולה למדרגה עליונה, שהיא מעל המזלות.
"ומבית אביך" - הרבה אנשים מחפשים שורשים, כדי למצוא את מקורותיהם, ועל פיהם לבסס את עתידם. ושוב אומר ריבונו של עולם: 'עזוב גם את הענין הזה. אתה צריך להתחיל עכשיו דרך חדשה, שלא יהיה לה שום קשר עם העבר'. זוהי התחלה של דרך עליונה-אלוקית, שכל קישור עם העבר יפריע לה..

מדרגת העזיבה ומדרגת הכניסה
פרשת זו היא פרשת ארץ ישראל. "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". בארץ העמים ישנה טומאה, שכן גזרו חכמים טומאה על אווירה ועל גוּשה 1 . ב"מוסר אביך" 2 אומר הרב שגזרות חכמים אינן רק להרחיק את האדם מהעבירה אלא בכל מה שמביא לידי עבירה יש חסרון בעצמו יש משהו מהעבירה. וכאשר גזרו טומאה על ארץ העמים זה אומר שיש בהם טומאה כל שהיא. אמנם טומאה זו אינה במדרגה של טומאה מן התורה, שכן היא לא מטמאת אדם וכד', אבל זה מעין חצי שיעור של טומאה. אם כן, בארץ העמים ישנה מציאות ממשית של טומאה על האוויר ועל האדמה. על כן אומר הפסוק "לך לך מארצך" - כלומר, עצם היציאה מטומאת ארץ העמים, היא כבר מדרגה בפני עצמה. על גבי זה מוסיף הקדוש ברוך הוא ומצווה "אל הארץ אשר אראך" - לֵךְ אל ארץ ישראל שהיא ארץ הקודש, "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" 3 . אם כן, ישנה מעלה כפולה במעבר מארץ העמים לארץ ישראל.

הסבר דומה לזה מובא במהר"ל 4 לגבי קדושת בית-הכנסת. הגמרא במסכת ברכות 5 אומרת: "אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת... ואח"כ יתפלל". פירוש הדברים, שצריך להיכנס לתוך בית הכנסת כשיעור רוחב שני פתחים, דהיינו שמונה אמות, ולא להישאר להתפלל על יד הפתח. המהר"ל מפרש את המאמר על דרך הדרש, ואומר ששיעור שני פתחים פירושו: ראשית כל לצאת מהעולם שחוץ לבית הכנסת, ושנית להיכנס פנימה. יש כאן שני עניינים. לפני שאדם נכנס לבית הכנסת, אל האוויר הקדוש של בית הכנסת, לפני שהוא מתרכז בתוכן של בית הכנסת ובמגמה שלשמה הוא נכנס, הוא צריך לעזוב את האווירה השורה מחוץ לבית הכנסת.

ישנה גם בחינת ביניים של מקום שאינו נחשב חוץ לארץ ואינו נחשב חלק מארץ ישראל. למשל, הראגוצ'ובר אומר שעבר הירדן, מבחינה מסוימת, אינו ארץ ישראל ואף לא חוץ לארץ. יש בזה נפקא-מינא לדברים שצריך להביא מארץ ישראל, כגון האם אפשר להביא שתי הלחם מ"חיטים שירדו בעבים" 6 . הפסוק אומר ששתי הלחם צריכים לבוא "ממושבותיכם", כלומר מארץ ישראל. שואלת הגמרא: מה הדין אם ירדו חיטים מהשמים? מצד אחד אין אלו חיטים של חוץ לארץ, ואם כן אפשר להשתמש בהם לשתי הלחם, אך מצד שני הן גם אינן חיטים של ארץ ישראל ואם כן חסרה להם המעלה החיובית המיוחדת של הארץ.

אם כן, ריבונו של עולם אומר לאברהם "לך לך מארצך" - עזוב את טומאת ארץ העמים, עזוב את כל השקפת העולם שהייתה לך קודם, את התכונות, את האופי, את הכל! עכשיו צריך להתחדש! ראשית כל לך, צא משם, מארצך וממולדתך, ולא משנה כרגע לאן, אלא "אל הארץ אשר אראך" בהמשך.

כמי שיש לו אלו-ה
אמרו חכמים: "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה" 7 . מפרש זאת בעל ההפלאה 8 כך: יש לדייק במה שאמרו "כל הדר בארץ ישראל כ מי שיש לו אלו-ה" - רק כ מי שיש לו, וכי באמת אין לו? וכן הדר בחוץ לארץ כמי שאין לו אלו-ה רק כמי שאין לו אבל באמת יש לו? אלא, כל הדר בחוץ לארץ אפילו אם יש לו אלו-ה , כלומר הוא עובד את ה' והוא מאמין בקדוש ברוך הוא, הרי הוא נחשב כמי שאין לו אלו-ה ! וכן כל הדר בארץ ישראל אפילו אם אין לו אלו-ה הרי הוא נחשב כאילו יש לו אלו-ה! זהו חידוש גדול. בפרשתנו מסביר השל"ה את הדברים בדרך נוספת. כל הדר בארץ ישראל הרי הוא כמי שיש לו אלו-ה במדרגה עליונה ושלמה כמו המדרגה של האבות שהיו מרכבה לשכינה. כלומר, מי שיש לו אלו-ה באופן השלם.

יש לבאר את הדברים גם בדרך הפשט. מי שגר בחוץ לארץ, באחת הארצות או המדינות, והוא מזוהה כחלק מהציבור הגר שם, כגון אזרח אמריקאי, הרי הוא שותף להשקפת עולמה של אותה מדינה, שיש לה זהות של עבודה זרה - הן בפועל על ידי תשלום מיסים וכד', והן בעצם העובדה שהוא דר ושייך לשם והוא מוגדר 'אמריקאי'. אם ישאלו עליו "מי הוא", התשובה תהיה "אמריקאי". אדם כזה נחשב כ מי שאין לו אלוה, ולפעמים גרוע מזה במדינות בהם הוא נחשב "כאילו עובד עבודה זרה". לעומת זאת, מי שגר בארץ ישראל ובמדינת ישראל - יש לו זהות מיוחדת של עם ישראל. העולם מזהה אותנו כעם התורה וזוהי המציאות גם אם היא לא ניכרת. על כן "כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה" ועל אף שבפועל יתכן שאיננו מכיר בכך הרי הוא נחשב כמי שיש לו אלו-ה. ויתכן שהפסוק מדבר אף בזמן שלא היתה מדינת ישראל.

אנו חוזרים ומדברים שוב ושוב על שבחי ארץ ישראל ועל מעלתה ועניינה, כיון שאלו דברים חשובים לאין ערוך ויש לחזור עליהם ולהטמיע אותם בתוכנו. לכל ארץ יש התכונות המיוחדות לה. כמו שלכל צמח ולכל עץ יש מקום גידול מיוחד שבו הוא גדל הכי טוב, כך לארץ ישראל יש התכונות המיוחדות לגילוי הסגולה המיוחדת של עם ישראל, ולגילוי ההופעה האלוקית של "ה' אחד ושמו אחד".

להנאתך ולטובתך
הפרשה פותחת בפסוק "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". עוד לפני שמצווה הקדוש ברוך הוא את אברהם מצווה כלשהי הוא מוליך אותו לארץ ישראל. רש"י אומר "לך לך - להנאתך ולטובתך". בעצם, כל הליכה לפי רצונו של ריבונו של עולם היא להנאתו של האדם, באופן אמיתי, באופן עמוק. כשאדם ממלא את ייעודו האמיתי, את תפקידו הרוחני, את המגמה הנשמתית שלו - אז הוא גם מאושר וטוב לו, והוא גם נהנה ומרגיש סיפוק עצום. לפעמים עבודת ה' דורשת מאמצים, אבל המאמצים האלה הם מאמצים שממלאים את האדם תוכן עמוק ועליון של קדושה, הם נותנים משמעות ועומק לחיים וזה "להנאתך ולטובתך".
"אל הארץ אשר אראך" - הקדוש ברוך הוא עוד לא אומר לאברהם לאן. חכמים אומרים "ניסיון בתוך ניסיון", ואפשר לומר שאת מעלת ארץ ישראל אי אפשר להסביר במילים אלא חייבים לראות כדי להבין.

מדרגת הראייה בארץ ישראל
"וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם אברם מזבח לה' הנראה אליו". בטרם מגיע אברהם לארץ ישראל הוא רק שומע את דבר ה', אך כאשר הוא מגיע אל ארץ הנבואה נאמר: " וירא ה' אל אברם", הוא כבר רואה . "ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת" - ארץ ישראל נקנית בזכות ההשתדלות למענה. לפני בואו של אברהם לארץ היא עדיין לא הובטחה לו, אך כאשר הוא כבר עקר מחו"ל ונכנס לארץ, אז מגיעה ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

משך חכמה 9 אומר, שמאז חטא אדם הראשון, ריבונו של עולם לא נראה לאף אחד, אלא הופיע רק בדיבור. ברגע שאדם הראשון חטא הוא שמע את קול ה' מדבר אליו, מחפש אותו, אבל לא ראה אותו. גם אל נח הקדוש ברוך הוא מדבר אך לא נראה. רק כשאברהם נכנס לארץ ישראל ריבונו של עולם נראה אליו. על מנת לראות כביכול את ריבונו של עולם צריך לעלות למדרגה מיוחדת עליונה, וזה עניינה ומעלתה של ארץ ישראל, שבה יש נבואה במדרגות עליונות של ראיה.

מוסיף משך חכמה ומבאר את הפסוק "ומבשרי אחזה אלו-ה" 10 . דברי הפסוק קשים מאד! מהו פירוש הדברים " מבשרי אחזה אלו-ה", הרי הבשר הוא דווקא המפריע לראות את ה'?! אילו היו לאדם רק כוחות רוחניים, רוח ונשמה ללא גוף, הוא היה הרבה יותר עליון, והיה יכול לראות את ה'. הגוף-החומר מפריע לאדם ומוריד אותו. אם כן מהו המובן של הפסוק?
משל לעפר שממנו עושים זכוכית. אם לוקחים את העפר במצבו הגולמי ושמים על העיניים, הוא מעכב את הראיה, אך לעומת זאת אם יודעים לזכך ולעבד אותו, הזכוכית נעשית שקופה עד שאיננה מפריעה כלל לראיה. ולא זו בלבד - אפשר לעבד את הזכוכית לזכוכית מגדלת, למיקרוסקופ או לטלסקופ, ואז לא רק שהזכוכית לא תפריע לראייה אלא אף תועיל לה! לוקחים דבר חומרי ומגושם, ועל ידי העיבוד והטיפול הנכון הופכים אותו לכוח מסייע.
כך "מבשרי אחזה אלו-ה" - דווקא על ידי הגוף! עניינו של האדם לזכך את גופו עד שיהיה כל כך טהור, כל כך נשמע לרצון האלוקי, עד שלא רק שהוא לא יפריע לראיית פני השכינה ולעבודת ה', אלא הוא יהפוך להיות כוח מסייע. כך גם הקישור שלנו לארץ ישראל הוא לכאורה קישור גשמי, טכני, אבל בעצם עניינו לרומם אותנו למדרגה עליונה של ראיית פני השכינה. אברהם יודע לעשות זאת, ועל כן כבר בכניסתו לארץ נראה אליו ריבונו של עולם.

התקדמות מעשית ורוחנית
הפרשה מתארת לנו את התקדמותו של אברהם בעליה ממדרגה למדרגה, ובהתקשרותו לארץ ישראל, ובמקביל לחיזוק הקשר עם ארץ ישראל, הולכת ומתקדמת העליה הרוחנית שלו, דבר הבא לידי ביטוי בהבטחות האלוקיות על ירושת הארץ.
אברהם מתקדם בתוך הארץ, "ויעתק משם ההרה" - לא רק באופן מעשי אלא גם באופן רוחני - הוא עולה בארץ במדרגות רוחניות. באלון מורה ריבונו של עולם נראה אליו, והוא בונה מזבח לה' אבל עדיין לא קורא בשם ה'. כעת הוא מגיע מקדם לבית אל ואז הוא בונה מזבח וכבר קורא בשם ה'.

"אחות לנו קטנה" 11 - אומרים חז"ל שזה אברהם אבינו שאיחה את כל באי העולם 12 . הקריאה שלו בשם ה' אחד, החידוש שהוא מביא לעולם בהסתכלות שיש בורא אחד לכל העולם כולו, מלמד על כך שכל העולם כולו אחד, שלכל העולם יש מגמה אחת. בהכרה הזו מאחד אברהם את כל העולם למציאות אחת. "אחות לנו קטנה". לא כל העולם הבין את זה מיד. זהו תהליך ארוך שהעולם צריך ללמוד אותו במשך הזמן, אבל עצם הקריאה בשם ה' אחד כבר מאחדת את העולם. וכל ניסיון שאברהם עובר מהווה התקשרות נוספת לארץ ישראל ולריבונו של עולם.

ממשיך אברהם לעלות - "ויסע אברם הלוך ונסע הנגבה". אברהם נוסע דרומה לעלות במידותיו המיוחדות ובראשן מידת החסד. אברהם לא בא לבד, אלא עם "הנפש שעשו בחרן", עם עוד נפשות שהוכנסו תחת כנפי השכינה על ידי אברהם ושרה, כדברי חז"ל "הנפש אשר עשו בחרן - אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" 13 .

ניסיון הרעב
"ויהי רעב בארץ". הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם "לך לך - להנאתך ולטובתך", והנה פתאום יש רעב בארץ. זהו ניסיון נוסף. חז"ל אומרים שלא היה כלל רעב בעולם עד אותו הזמן שהופיע הרעב דווקא בארץ ישראל... מעבר לכך, אברהם נצרך להיזהר מלדבר בביקורתיות על ארץ ישראל גם בשעה שיש בה קשיים.
אברהם עומד בניסיון ולא מפקפק, אלא מאמין בדבר ה'. אמנם אברהם נאלץ לרדת למצרים לתקופה מסויימת, עם כל הקושי והסכנה שבדבר, אבל אמונתו לא נחלשת אלא אפילו מתחזקת. ובמצרים, אברהם מתמודד עם ניסיון נוסף, לא נופל לתוך זוהמתם, ועם כל הקושי הוא עולה משם מחוזק. הוא חוזר לארץ ישראל, "עד המקום אשר היה שם אהלו בתחילה... אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, ויקרא שם אברם בשם ה'". שוב הוא קורא בשם ה', ועכשיו, לאחר הניסיון, הוא קורא ביתר עוצמה.

העלייה אחרי לוט
כעת מגיע הניסיון עם לוט. אברהם לקח איתו את לוט, אף על פי שידע מתחילה שהוא אינו מתוקן, כיון שאברהם מקרב את כולם, וכל שכן את בני משפחתו. כשלוט מגיע להתנהגות כזו שהפער בינו לאברהם גדול כל כך והוא "עובר את הגבול", הם נפרדים. ואז, "אחרי היפרד לוט מעמו", באה הבטחה נוספת ויותר גדולה של הקדוש ברוך הוא: "שא נא עיניך וראה, מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה, ולזרעך עד עולם". קודם היתה הבטחה " לזרעך ", ואילו עכשיו " לך אתננה ולזרעך", וכן לא נאמר כאן רק "את הארץ" באופן כללי, אלא "צפונה ונגבה וקדמה וימה".
יש מסבירים שאברהם ירד למצרים, כי הקדוש ברוך הוא לא אמר לו " לך אתננה" כי אם " לזרעך אתן את הארץ הזאת", והוא הבין שעדיין הוא לו זכה בארץ, ולכן הוא יכול לרדת למצרים. עכשיו אומר לו הקדוש ברוך הוא " לך אתננה ולזרעך עד עולם".

הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם להסתכל על כל הארץ מהמקום אשר הוא שם, ובכך יש מעין קנין נוסף. אמנם הגמרא במסכת בבא מציעא דנה האם הבטה קונה או לא, האם אדם יכול לקנות משהו על ידי הסתכלות עליו, ואומרת שהוא לא קונה אפילו מההפקר, אבל יש מצבים מיוחדים, שיש בזה משמעות קניינית מסוימת. כנראה שאברהם עמד על ההר הגבוה הקרוב לעפרה, "הר אברהם אבינו" (אינני רוצה לקרוא לו בשם העבודה הזרה הקרויה עליו), ממנו אפשר לראות ימה וקדמה צפונה ונגבה ממש, עד החרמון, הים התיכון, ים המלח וכו'.

הבטחת הארץ אינה רק במובן הפיזי, אלא הבטחת מדרגה רוחנית שמבטאת ארץ ישראל, וכשההבטחה הולכת וגדלה, גם מרחבי האמונה הולכים ומתגדלים. ארץ ישראל, היא המקום שמבטא את שיא הגודל הרוחני שאפשר להשיג, ובגלל התחושה שהשולט בארץ הוא המוביל את הדרך הרוחנית בעולם, נאבקים על ארץ ישראל בכל הדורות. הכוזרי אומר שכבר המאבק הראשון בעולם, מאבקם של קין והבל, היה על הארץ. מתוך ההכרה שמי שארץ ישראל בידו, הוא הנושא את הדגל הנכון, את דגל האמת והאמונה הנכונה, יש מאבק בעולם בין הכוחות השונים על השליטה בארץ ישראל.

מלחמת המלכים
לאחר ההבטחה הגדולה, באה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. חכמינו ז"ל אומרים שהמלחמה הזאת הייתה בעצם נגד אברהם 14 . הם רצו קודם לנקות את כל הסביבה מידידיו של אברהם, וכשהוא ישאר בודד הם יוכלו להלחם בו. ארבעת המלכים מסמלים את ארבע רוחות העולם. זו היתה מלחמה עולמית, מלחמה גדולה מאד, ובעצם כל כוונתה נגד אברהם, בגלל שאברהם הולך בדרך מיוחדת נגד כל העולם.
אברהם בא מעבר הנהר, וחז"ל אומרים ש"כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד". אברהם הולך נגד הזרם. כל העולם מאמין באלילים ודבוק בעבודתם, ואברהם שובר את הפסילים, הולך נגד הזרם ופורץ דרך חדשה. בדורות ההם, דורות של גדלות, גם הטעויות גדולות, והדבקות באלילים היתה נוראה. כמובן שהמעשה של אברהם מפריע לכל מהלכי החשיבה, לכל השקפת העולם ולכל האמונה, ועל כן הוא מעורר התנגדות והמלכים הללו מחפשים דרך לפגוע באברהם. אברהם לא מחכה, הוא יוצא למלחמה ומנצח.

ברית בין הבתרים
אחר הדברים האלה אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם "אל תירא אברהם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד" ואברהם עונה: " ה' אלוקים מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי? ויוצא אותו החוצה ויאמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך - ויאמין בה' ויחשבה לו צדקה " 15 . אחד הפירושים הוא כך: "האמין בה'" - הקדוש ברוך הוא חשב לאברהם את האמונה שלו בקדוש ברוך הוא (שלמרות גילו יוולד לו בן) - לצדקה. שני פסוקים אחרי כן נאמר: "ויאמר אליו: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר: ה' אלוקים, במה אדע כי אירשנה". פתאום יש לאברהם שאלות. לכאורה, הבטחת הזרע בגילו של אברהם, בכמות של כוכבי השמים, גדולה יותר מהבטחת הארץ. אם כן, כיצד דווקא כאן אברהם מבקש הוכחות שההבטחה תתקיים?

המהר"ל עומד על כך בספרו "גבורות ה'", ואומר שאכן כדי לזכות בארץ ישראל צריך להיות במדרגה מאוד גבוהה, ואברהם חושש שבעתיד עם ישראל לא יהיה במדרגה מספיק גבוהה ולא יהיה זכאי לארץ הזו, ולכן הוא מבקש סימן. כלומר, ההבטחה על ארץ ישראל גדולה ועליונה יותר מההבטחה על הזרע. ומהי תשובת הקדוש ברוך הוא? "קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש". כלומר - קרבנות. בזכות הקרבנות עם ישראל זוכה בארץ ישראל. ושוב מבאר המהר"ל : העובדה שאפשר להקריב קרבן, שריבונו של עולם ציווה את ישראל להביא קרבנות לכפר על חטאיהם, מורה שהחטא בישראל הוא חטא חיצוני, שאפשר לשטוף ולנקות אותו, שאפשר לסלק אותו לחלוטין, כאילו לא היה. זה איננו חטא עצמי, מהותי. כל כישלון, כל חטא בישראל הוא כישלון שטחי וניתן לתיקון. "נשמה שנתת בי טהורה היא". עם ישראל במהותו הוא עם קדוש עליון וטהור, החטאים הם חיצוניים לו ואותם אפשר לנקות ואז לא נשאר שום רבב בעם ישראל. "אפילו הריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון", במובן הרוחני, הנשמה שבישראל היא נשמה אלוקית טהורה, ואם יש איזו נפילה היא נפילה חיצונית. היא יכולה להיות איומה ונוראה מבחינה חיצונית, אבל היא לא פנימית, ועל כן יש תיקון. הקדוש ברוך הוא אומר בזה לאברהם שיש התאמה בין סגולת עם ישראל לבין סגולת ארץ ישראל. עם ישראל ראוי לארץ ישראל, שכן הארץ אלוקית במהותה והעם אלוקי במהותו. הסגולה הזו מושרשת וקבועה בתוכנו, ירשנו אותה מהאבות, אברהם יצחק ויעקב.

הגמרא בתענית שואלת מהיכן יהיו לנו זכויות בזמן שלא יהיה מקדש ואי אפשר להקריב קרבנות, ועונה שכשישראל אומרים את פרשיות הקרבנות הרי זה כאילו הקריבו אותם. על כן אנחנו מוצאים תלמוד בבלי על סדר מועד, נזיקין, נשים, קדשים ואילו על סדרי טהרות וזרעים אין גמרא. ולכאורה, אם אכן ישנה גמרא רק על מסכתות העוסקות במצוות שאנו יכולים לקיים היום, אזי גם הגמרא על סדר קדשים לא היתה צריכה להיכתב. התשובה לכך היא שהסדר הזה כן מתקיים , כיון שלימוד סדר קדשים הרי הוא כהקרבת קרבנות.

לאחר ניסיון ארבעת המלכים באה הבטחה כפולה ומכופלת שעוד לא התקיימה בפועל:

"ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת: הקיני והקניזי והקדמוני ואת החיתי ואת הפריזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי".

קודם לכן נאמר "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואילו עכשיו "לזרעך נתתי " - נתון כבר מעכשיו, "מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת", ולא רק ארצם של שבעה עממים אלא של עשרה עממים. הרמב"ם 16 אומר שזהו אחד הפסוקים המבטיחים את גאולתנו העתידה, שהרי דבר ה' לאברהם על עשרה עממים, ועל הארץ הגדולה "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" עדיין לא התקיים, וודאי שזה עומד להתקיים בגאולה העתידה, ודברים אלו הולכים ומתקיימים בחזרתנו לארץ ישראל.
כאן אנו למדים על גדולתה של ארץ ישראל. זוהי הארץ שהיא המבוא לארץ העליונה באמת, לחיי העולם הבא, שכל מי שמהלך בה הוא בן העולם הבא.

המילה - שלב בכניסה לארץ ישראל
גם קדושת המילה קשורה לארץ ישראל. ההבטחה אחרי ברית המילה היא הבטחה אפילו גדולה יותר מההבטחה אחרי מלחמת ארבעת המלכים. "והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורות לברית עולם להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם, והייתי להם לאלוקים". וכך קרה בפועל. כשישראל נכנסים לארץ בזמן יהושע הם נימולים. כדי לזכות בארץ ישראל חייבים להיות מושלמים, כי ארץ ישראל היא מושלמת. מעלתה העליונה של ארץ ישראל, ארץ ה', היא שרק בה עם ישראל יכול להוציא אל הפועל את הכוחות האלוקיים והמקודשים שלו, רק בה עם ישראל יכול למלא את תפקידו לקרוא בשם ה' הגדול בכל גדולתו.

חשיבות הכרת ערכה של ארץ ישראל
הדברים פשוטים, אך יש להשתדל גם לגלות בפועל את המאמצים המיוחדים שלנו לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, ככל האנשים המתיישבים ביהודה שומרון וחבל-עזה שנותנים ביטוי חזק להבנת גודלה וערכה של ארץ ישראל והנכונות להתמסר ולהקריב, ואפילו למסור את הנפש כדי לשמור את ארץ ישראל בידינו. ההכרה הזו באה מעומק ההבנה שכל הקיום שלנו וכל יכולת הגילוי של ההופעה השלמה שלנו הם רק כאן בארץ הזו. ככל מה שאדם יודע יותר את ערכה של ארץ ישראל הוא זוכה להשגות יותר עליונות. עצם המציאות בארץ ישראל היא כבר מזכה את האדם להשגות עליונות, אבל על ההכרה בערכה ובקדושתה של הארץ נאמר ש"כל העוסק בתורה בארץ ישראל זוכה ורואה את פני השכינה".

"דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד" - אם אתה רוצה לראות את השכינה - למד תורה בארץ ישראל. לימוד התורה בארץ הוא פגישה עם השכינה במדרגה מיוחדת במינה. אמנם כל מי שעוסק בתורה יש לו פגישה מסוימת עם השכינה אבל בארץ ישראל זו מדרגה מיוחדת במינה וככל שמתאמצים זוכים יותר למדרגה הזו. כך עשה אברהם אבינו, וכן אנו עושים אחריו, ומכל ניסיון שאנחנו עוברים - אנחנו יותר מקושרים לקדושתה של ארץ ישראל ולקדושתה של האמונה והולכים ועולים ממדרגה למדרגה. איננו מפחדים מהתמודדויות ומנסיונות. אברהם מורה לנו שכל ניסיון הוא "נס להתנוסס" ומעלה את האדם למדרגה חדשה. כל קושי שיש לאדם - הוא מתעלה על ידו. זה לא אומר שאחרי עמידה בניסיון אחד לא יבואו נסיונות אחרים, אפילו יכול להיות שיהיו נסיונות גדולים יותר, אבל הוא יעמוד גם בהם ואז יעלה למדרגה עוד יותר גדולה, וכך ממדרגה למדרגה. וכן בעז"ה נלך ונעלה עד שנזכה לגאולתנו השלמה במהרה בימינו אמן.

^ 1. נזיר דף נד ע"ב
^ 2. מוסר אביך עמוד כ"ז
^ 3. דברים י"א ,יב
^ 4. נתיב העבודה.
^ 5. דף ח ע"א
^ 6. מנחות דף סט ע"ב
^ 7. כתובות דף קי ע"ב
^ 8. שם בכתובות
^ 9. משך חכמה תחילת וירא
^ 10. איוב י"ט, כו
^ 11. שיר השירים ח', ח
^ 12. בראשית רבה לט, ג
^ 13. שם, יד
^ 14. מדרש רבה בראשית פרשה מב ד.
^ 15. רש"י
^ 16. הל' רוצח פרק ח' הל' ד' הל' מלכים פרק יא הל' ב'

לך לך

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (11)
שיעור מס' 75
כ' אייר תשפ"ג
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ח - ט(1)
שיעור מס' 95
כ"ב סיון תשפ"ג
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (3)
שיעור מס' 97
כ"ד סיון תשפ"ג
40 דק'
בשלח
בזכות מה נקרע הים?
שיחת מוצ"ש פרשת בשלח תשפ"ב
י"ג שבט תשפ"ב

לך לך

לך לך
מלחמת 1948
הרב חגי לונדין | חשוון תשפ"ב
47 דק'
לך לך
אמונת אברהם
שיחת מוצ"ש פרשת לך-לך תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ח' חשוון תשפ"ה
45 דק'
לך לך
פרשת לך לך – אדמה אדמתי
הרב יצחק חי זאגא | ה' חשוון תשפ"ה
לך לך
השפעת הסביבה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כסלו תשס"ג

לך לך

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הרב חגי לונדין
הרב חיים דרוקמן
הרב משה ברלינר
הרב משה אליה
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
הרב שמעון קליין
הרב דוד חי הכהן
הרב אליקים לבנון

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו