^ 1.כפי שמסביר הגר"א על הפסוק במשלי: "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" (משלי טו, כד) – שבכל דבר שקשור בנפש האדם, אם לא עולים – אז בהכרח יורדים, וכפי שמפרש רש"י על הפסוק: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית לז, כד) – "והבור רק אין בו מים – ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים? מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו".
^ 2.כבר כתב הרא"ש בתשובותיו (כלל ו סי' ה): "דע, כי על עסק של רבים אמרה תורה: אחרי רבים להטות. ועל כל עניין שהקהל מסכימים הולכים אחר הרוב, והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים. דאם לא כן, לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר, אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם; לכן אמרה תורה, בכל דבר הסכמה של רבים: אחרי רבים להטות".
יש ראשונים החלוקים בעוצמת הסמכות של הרבים כלפי המיעוט בהחלטות ותקנות (להרחבה עיין עוד באנציקלופדיה תלמודית, ערך בני העיר) אך המחבר והרמ"א פסקו כמו הרא"ש והרשב"א בתשובותיהם, בהסתייגויות הנצרכות. הרמ"א (חו"מ סי' קסג סע' א) כותב: "כל צרכי צבור שאינן יכולין להשוות עצמו, יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים, וילכו אחר הרוב. ואם המעוט ימאנו – הרוב יכולין לכוף אותן".
^ 3.לשם דוגמא נזכיר את המשנה בגיטין (מה ע"א) האומרת ש"אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן", כאשר לפי אחד הנימוקים בגמרא שם תקנה זו היא משום דוחק הציבור, ולדעת חלק מהפוסקים דין זה תקף אפילו במקום סכנת נפשות! עוד מצינו בתוספות (שבת ד ע"א) שדן בגדרי "אין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חברך", ומביא את הגמרא (גיטין לח ע"ב) שמספרת על מעשה בר' אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה משום דמצווה שאני, ומסבירים התוספות שהכוונה דווקא למצוות הרבים. וכן מנו בגמרא שבכוחם ובסמכותם של בני העיר לכפות ולתקן דברים רבים שאי אפשר שלא יוכל להיגרם מהם נזק או מניעת רווח לאדם פרטי כזה או אחר, בתחומים של תנאים על מדות ושערים, פועלים צדקה ועוד (בבא בתרא ח ע"ב). גם מהנושא של "מלך שפורץ לו גדר ואין ממחין בידו" (בבא קמא סב ובעוד מקומות) עולה היסוד הזה, בייחוד לשיטות הראשונים שמסבירות את תוקפו של "דינא דמלכותא" מדין קבלת הציבור.
ועיין בהקשר זה בדבריו המרתקים של הראי"ה קוק (מאמרי הראי"ה עמ' 446 447, בסוף אגדות רבה בר חנה) שם הוא מסביר על-פי הרמח"ל ב"אדיר במרום" שכאשר אדם פועל להשלמת הכלל, שלמות הכלל תוסיף ותבנה את שלמותו הפרטית. עוד עיינו בדברי הראי"ה בעניין קדושה מחרבת וקדושה בונה ב"אורות הקודש" (ב).